המצבי רוח שלי לא מפסיקים להשתנות.
רגע אחד - אני הכי שמחה בעולם.
ושניה אחרי - אני פתאום ממש בדיכאון כזה.
בזמן האחרון אני מרגישה מכוערת,
באמת.
אני מרגישה שאני לא מספקת.
בעיקר ביופי.
אני מרגישה לבד.
אני לא יודעת מה לעשות.
אני רוצה להיות לבד.
ואני עייפה.
עייפה מכל החיים האלו,
מהחברות, מהאהבה.
אני ממש לא מעריכה את עצמי כבר.
אני מרגישה פשוטה מידי
וכמו שאמרתי - לא מספקת.
החלטתי שדי, שנשבר לי כבר.
החלטתי שיותר אני לא אוהבת יותר.
- נגמר, לתמיד.
נגמר, ולעולם לא יחזור.
חלף לו, עבר, נעלם, הסתיים, לא שרד כבר, נגמר.
הגיעה סופה של האהבה הזאת.
כדי לסיים לאהוב, צריך לרצות לסיים,
ועד עכשיו ? לא רציתי. לא רציתי מספיק.
אבל עכשיו יש בי את כל הכוח לסיים את זה.
אני יעשה את המאמצים הללו,
כדי לא לאהוב יותר בכלל לעולם.
מעכשיו,
זה אני - לא אוהבת
אני - לא צריכה אהבה בכלל.
אני - לא זקוקה לחיוך , לנשיקה , חיבוק או סתם מילה טובה.
מעכשיו, אני מתחילה שוב מאפס.
לא חושבת על מה שקרה, מסתכלת רק קדימה.
מעכשיו אני מחזקת את עצמי, אני מאמינה בעצמי.
אני יכולה להפוך את העולם אם אני רק ארצה.
אני נועזת, ועושה מה שבאלי.
יותר ? אני לא מפחדת.
מעכשיו אנלא דופקת חשבון.
מתחשבת באחר, אבל גם בעצמי.
מעכשיו אני אמיתית יותר,
אני לא אומרת דברים סתם , כי לא נעים.
כל מה שאני אומרת - אני מרגישה.
אני לא מדובבת אפחד,
לא מלכלכת ולא פוגעת.
אני עייפה כבר מלכתוב - ומצד אחד אני אפילו לא יודעת מה.
אני זורמת, זה הידיים שלי שכותבות.
אני רוצה לישון, כל כך רוצה.
אני רוצה לנוח מכל המאומה הזו.
רוצה לישון.
עייפתי מאהבה!!
לא רוצה להרגיש שוב את אותה הרגשה ....
לא תיהיה יותר אהבה!
כינוי:
boogi
בבלוג זה
בכל הבלוגים
