אף אחד לא מבין ואף אחד לא שם לב...
לא יודעת מה לחשוב, עובדה שזה כן עושה לי משהו.
אותו מקום, אותה כיתה, אותן מורות(טוב, בערך), אותם חוגים, אותה עייפות, אותה שגרה
זה הרגיש הכי רגיל. כאילו יצאנו לחופשת חנוכה ארוכה. הכל היה טבעי כזה, אותה אווירה.
חוץ מכמה תספורות חדשות והלב האדום של גלעד שליט בקצה של הכיתה, כלום לא השתנה.
ולי אין בעיה עם זה.