"אני...אני חושבת שמישהו בא," שחף נתקפה בלחץ,היסטריה בעוד שהיא מביטה לכל עבר במבט חסר-אונים.

"מה? לאן נלך?" שאל נדב, מביט בה כמחפש אחר תשובה.

חריקת דלת נשמעה,צעדים נשמעו בפתח,כהולכים ומתקרבים, מתחזקים ומתעצמים.

"אני מניח שהכול כשורה..." מלמל לעצמו ד"ר אלוני, מרעיף מבטים חפוזים על אורון אשר שכב באותה תנוחה,תנועה וללא מעש...רדום וכבול במחשבותיו, בודק את המכונות לראות שהכול כשורה כפי שהניח לעצמו על הדעת.

הם הסתתרו מתחת למיטה של אורון, נדב נשכב על הגב ומרוב הצפיפות שחף עלתה עליו בעוד היא שוכבת עליו, מחזיקה בידיה בצידי הרצפה הקרה ומרכינה ראשה לנדב, כששיערה מוטה מטה. "שש.." הוא הצמיד את אצבעו לפיו, מורה לה להיות בשקט עד כמה שהיא יכולה.

"שניהם עצרו את נשימתם, שוכבים אחד על השני ומביטים זה על עיניו של זו, הפרפרים ריקדו בבטנה, החום עלה בגופו... רגשות שונים, התוצאה: אכזבה אחת גדולה"

שילמנו לנהג, הולכים אחד אחר השנייה בצעדים מהירים ונכנסים דרך החור בגדר, מביטים לכל עבר בזהירות ושומרים על שקט מוחלט. "אתם חושבים..." עמית פתח את פיו "נראה לכם שהמנהלת יודעת?" שאל,מהוסס. רעדתי,הקור השתלט על כל חלקי גופי והרגשתי איך אני קופאת מרגע לרגע. "קחי," הרמתי את מבטי וראיתי את סטיב פושט מעליו את הסווטשרט ומושיט לי אותו. היססתי, לקחת או לא לקחת? "תודה, אבל זה בסדר." הודיתי לו בחיוך קטן. "אין לי מושג אם היא יודעת. אבל מה שכן, אם היא יודעת..." שחף הסתכלה על כל אחד ואחת "הלך עלינו" הוסיפה כמזהירה אותנו מהעתיד הצופן לנו, פוסעת בצעדיה קדימה. "נו, קחי." הוא הורה לי, וכששם לב שלא הקשבתי לו, הוא הניח אותו עליי, והתקדם קדימה, מותיר אותי מאחור. נדב התנדב להיות הראשון, ואילו אני נותרתי אחרונה, נצמדת לסטיב שהיה לפני... מנסה לשמור מרחק אך הפחד אשר חלחל בי לא אפשר לי יותר מדי להיות מכונסת בתוך עצמי. "שקט, שקט וזהירות." נדב הורה לנו, נכנס ראשון ואנו בזה אחר זו, אחריו, צמודים עד כמה שאפשר. קול של רשרוש מפתחות לפתע נשמע בשקט הצורם ששרר במבואה. "אני מפחדת," לחשתי, אוחזת חזק בגבו של סטיב, מצמידה את ראשי אליו. מיד תפסנו מחבוא כל אחד מאיתנו וחיכינו שהרעש יעלם., אך להפתעתנו... הוא רק הלך ונעשה יותר ויותר קרוב. סטיב ואני נדחקנו לפינה, צמודים אחד לשני כזוג הרוקד סלואו צמוד לצלילי מוסיקה שקטה. "תחבקי אותי," הוא ביקש, לוטש בי את עיניו הכחולות והיפיפיות האלו, השובות והקסומות... משדר סוג של רוגע ונינוחות, נותן לי הרגשה של שלווה. הסטתי מבטי הצידה, מחפשת אחר כולם. לא לקח לי זמן רב להבחין בכל אחד מהם מתחבא במקום אחר, צמוד לשני. "אם זאת..." שאלתי בלחישה, בפחד וצמרמורת עזה. "המנהלת?" שאל, כשהוא מניח את זרועותיו על מותניי, מרטיט את ליבי מחדש, מהפנט ומערפל את חושיי. הנהנתי קלות בראשי, עד כמה שיכולתי לעמוד בפניו.

רות יצאה מחדר האוכל, סוגרת אחריה את האורות ומתקדמת בצעדים זריזים לעבר חדר השינה שלה. היא החליטה, היא תחכה לבוא הבוקר ורק אז... רק אז תחליט מה עליה לעשות בנידון וכיצד לפעול. העייפות השתלטה עלייה, מה שלא עזר למוטרדות שחשה. היא הרגישה לפעמים איך היא נעשית חלשה מיום ליום, ואיך הילדים חומקים מידיה ועושים כרצונם, ללא ידיעתה. היא כעסה, היא ללא ספק כעסה. אמנם אמם היא לא הייתה, אך היא הרגישה מחויבות גדולה כלפיהם, היא רצתה להעניק להם את החינוך הכי טוב בשבילם. לפעמים היא גם הרגישה,שהיא יותר מידי נוקשה איתם, שהיא משדרת כלפי חוץ את הזועפות והקשיחות הקשה ולא מראה להם את הצד הרך שבה... הרי לכל בן-אדם יש צד כזה, לא? היא פסעה במסדרונות, מפהקת לאור עייפותה הניכרת לעין בעוד שצרור המפתחות הוחזק בידה וגרם לרשרוש לפתוח בקולות ולהרעיש באוויר.

"היא נעצרה לרגע, מחפשת אחר הקול ששמעה, או שמא דמיינה זאת...היא הייתה בטוחה ששמעה קולות ותזוזות, היא סתם פרנואידית...?"

אני יודעת, עבר הרבה זמן... ז"א 11 ימים בערך מאז שהפרק הקודם פורסם.

חשוב לי לציין שהפרקים לא שמורים לי במחשב, ההמשך של הסיפור אני מתכוונת.

הרעיונות,המוזה,הכוח,הרצון,הלימודים,המבחנים,הלחצים,העבודות ועוד הרבה פרמטרים גם נמצאים בעניין.

אני צריכה לשלב בין הדברים, בין הלימודים לכתיבה-הסיפור שאלו הדברים העיקריים... וזה קשה.

אני גם יודעת שכבר כמה זמן אנחנו בחופש, אבל תזכרו... לא תמיד יש רעיונות,מוזה,כוח ורצון לכתוב.

אני לא באה להתלונן בפניכם, ממש לא. אני רק רוצה להציג לכם את הדברים כפי שהם, ושבאמת תנסו להבין למה הפרקים מתעכבים כמו שהם מתעכבים... אני כבר לא בחטיבה, אין לי זמן לכתוב כל הזמן, להעלות פרקים בתדירות גבוהה מאד כמו שהעליתי בעבר, אם זכור לכם כל יומיים שלושה בממוצע היה פרק חדש.

אני באמת באמת משתדלת, מצטערת.

והפרק לא משהו, לא משהו בכלל, גם על זה אני מצטערת. הוא קצר ממש, כי נתקעתי טיפה בפרק הזה,מבחינת מה לכתוב... קורה.

אחרי כל זה, חג שמח לכולן♥