זמן שנשאר ואין רחמים, אין לי שום חרטות או תקוות לעצמי, זה כל מה שיש...

את עכשיו רחוקה, באמת באמת רחוקה...

ולפעמים כשאת שומעת מוזיקה חזק ושאת משתגעת בבית אני מתחננת אלייך שתסעי לאיפשהו, העיקר לא לשמוע אותך שרה...

אני לא יודעת מה יש לי, אני לא יודעת מה קרה לי...

אתם טסים הרבה, ובחיים לא התגעגעתי אלייך כמו ברגעים האלה.

אפילו שכשהייתי בכיתה ח', וטסתם לחודש וחצי לארה"ב, היה עצוב לי ביום הראשון אבל בשאר הייתי שמחה...

עכשיו, אתם שם שלושה ימים ואני עוד דקה מתה...

אין דבר שאני רוצה בעולם יותר מחיבוק ממך עכשיו, נשיקה ולילה טוב.

בא לי לשבת איתך בסלון ולספר לך ולחפור לך על הצופים, בא לי לצאת לטייל איתך, פשוט בא לי להיות איתך.

בא לי שתנשקי אותי את הנשיקות האלה, שאני שונאת שאת מנשקת אותי...

אני יודעת שאולי את חושבת שאני תינוקת, ואולי גם מי שקורא את זה, אבל לא אכפת לי. אני התינוקת שלך...

בא לי לצאת מהחדר לסלון ולראות את אבא יושב בספה, בא לי לשבת עליו ושהוא יחבק אותי חזק...

בא לי ששניכם תהיו פה ותשימו מוזיקה ותרקדו כמו שאתם עושים תמיד...

אני רגילה לדבר איתך כל 15 דקות, אין פעולה שאני עושה בלי ליידע אותך וכנל את אותי.

את החברה הכי טובה שלי והאמא הכי מדהימה שהייתי יכולה לחלום עליה.

ועכשיו, אפילו אם אני קצת חולה ואני רוצה שרק את תטפלי בי, ואפילו אם יש רגעים שקצת עצוב לי ובא לי שרק את תחבקי אותי ואם יש רגעים שאני שמחה ובא לי לשמוח רק איתך, אני אחשוב על זה שהעיקר שאת נהנת ושכיף לך שם עם אבאלה ושאתם עושים חיים וקונים לי הרבה מתנות.

אני אוהבת אתכם ומתגעגעת (אולי יותר מידי...)

מקווה שמחר הכל יהיה טוב יותר...

נשיקות וחיבוקים.