ילדי טנזניה

יום לפני הנסיעה, אני מלא חששות, אין לי מושג איך אני הולך לסחוב לאפריקה שני תיקים אישיים, שלושה ארגזים, תיק עזרה ראשונה...ציוד של 30-40 קילו על הגב. בכלל יש לנו אישור לחריגה כזו במשקל? יום לפני ויש עדיין המון סימני שאלה.

"תחילת המסע" הוא תהליך שלקח שלושה חודשים. התראיינתי למשלחת לטנזניה עוד בתחילת אוגוסט. חדר שמלא באנשים שעוד היו לי זרים שואלים אותי למה דווקא אפריקה? ובמה אתה יכול לעזור? ואם אני בכלל מבין למה אני הולך? אני מסביר שאפריקה אהובה מאד עבורי עוד מטיול הבר מצווה הקטנטן מגיל 13. משהו בתרבות הפראית, בחיות הטבע, באנשים מסבירי הפנים, בתמימות הכובשת המלווה בתנאים הקשים נשאר לי עד היום. אני אומר שאני רוצה לראות את אפריקה האמיתית, לא זו שתיירים רואים כשהם נוסעים לספארי. אני אומר שאני חושב שיש משהו חזק בזה שקבוצה של סטודנטים ישראלים נוסעים, עם כל הבעיות המקומיות, להוות משלחת של רצון טוב, דווקא בחו"ל, דווקא ביבשת השחורה. אה, ואני מבטיח לתעד הכול J.

לא פשוט להסביר ולדברר משלחת ישראלית הומניטארית לאפריקה. מכל כיוון שואלים אותך לגביי "עניי עירך". מה עם שדרות? נכים? קשישים? מפוני גוש קטיף? אני מנסה להסביר להם שאני אכן חושב שכל אלו בעיות חשובות הדורשות טיפול, מציין שכבר התנדבתי שנים רבות בכל הקשור לנושאים אלו ועדיין זה לא מרצה אף אחד. יש קושי בלהשיג תורמים ותרומות, קושי בלגייס אכפתיות מאנשים שמוקפים כל יום באלף כותרות דיכאוניות ומקומיות מאמצעי התקשורת.

אינני יודע איך. תקראו לזה מזל, תקראו לזה כריזמה אבל חברי המשלחת ואני ביניהם הצלחנו לגייס בסופו של דבר מאות קילו של ציוד עזרה. ציוד לבית ספר, מחברות, כלי כתיבה, ציוד רפואי קל כמו פלסטרים ותחבושות, בגדים מכל הסוגים במאות קילו. לפתע הבעיה אינה איך מגייסים אלא איך שולחים זאת לאפריקה ודואגים שהמכס לא יחרים, שאיזה פקיד מושחת לא ישתלט. זו המנטאליות האפריקאית, כך מספרים. צריך להתרגל לכך שהכול נעשה עם שוחד, הכול מתואם דרך כסף או במקרה של הפקידים העניים יותר, שקי אוכל. למזלנו, הטיול בהחלט התחיל ברגל ימין והעניק תקווה רבה. חברת התעופה המקומית נתנה לנו אופציה לשלוח 50 קילו כל אחד בטיסה ללא תשלום נוסף והמכס כמעט ולא עיכב אותנו. ובכן, זה לא לגמרי נכון, לי, שיצאתי ראשון מהטרמינל, עוד פתחו תיקים ואפילו ביקשו ממני קופסת דבק אחת, אבל זה מה שנקרא "בקטנה".

בוידאו שלפניכם, שהינו הראשון בסדרת קליפים, תוכלו לראות את הנסיעה שלנו והטיסה עם כל המזוודות, ההמתנה המפרכת באדיס אבבה (אין טיסות ישירות לטנזניה, מדובר ב4.5 שעות לאתיופיה + חמש שעות המתנה + שעתיים לטנזניה) וההגעה המיוחלת לטנזניה ולאבטיח שבדרך. תוכלו גם להבחין בטורנדו חול שצולם דרך חלון הרכב ויצא קצת מטושטש אבל זה בהחלט מראה מגניב.

שלכם, ליאור.