"כבר סיפרתי לך את הסיפור על אי הקלמנקה?"
"על ארץ ה-מה?! כנראה שלא..."
"לא? מה לא? אני משוכנע שכן."
"יכול להיות שכן, אני פשוט לא זוכרת...."
"טוב, אז ככה זה הולך...."
"לפני בערך מאתיים שנה, בתאריך שלא רבים יודעים,
הגיעו בחור ובחורה לאיי לא קטן באוקיינוס השקט, אי מדהים.
הבחור היה חסון, מצחיק, גבוה ונחמד,
והבחורה הייתה בלונדינית, צחקנית ושופעת מצד אל צד.
הם שטו יום אחד בסירה שבנו להם יחדיו,
ובאופק, אחרי שעות של נסיעה, ראו נוף, בצורת קו.
הבחור החסון חתר בשיא המהירות והעוצמה,
עד כדי שתוך דקות ספורות, הן כבר היו באי, על היבשה.
שניהם ירדו מהר מהסירה, הבחור הושיט לבחור את היד,
הם הביטו מסביב, נדהמו מהנוף- אבל לא ראו באופק אף אחד.
"תחשבי מהר על מילה! או שתמציאי אחת עכשיו..." הוא אמר,
"אמממ ....אמממ... קלמנקה?" היא השיבה עם מבט מוזר.
וכך הפך אי מוזר, נטוש ולא מזוהה,
לאי קלמנקה- בו גרים בחור ובחורה- האוהבים זה את זה.
הזוג התחתן, מתחת לעץ ירוק עד גבוהה ומדהים,
ומיד אחרי, בלילה הכלולות, הם החלו להשריץ ילדים.
והילדים שלהם התחתנו והשריצו ילדים אחרים,
וכך קמו להם דורות על דורות של צאצאים.
אבל אם אתה דואגים על גילוי עריות,
תדעו לכם שלאותם צאצאים לא היו כל מחלות תורשתיות.
וכך, האי המוזנח והנטוש, הקר והריק,
הפך, תוך שנים למקום בו כל אדם לגור משתוקק.
רק חבל שהסיפור על אי הקלמנקה לא ידוע לאף אחד,
אבל תשכחי שניה מהעובדה הזו- שימי אותה לרגע בצד.
באי הקלמנקה עושים דברים נהדרים,
ממש, שיא התשוקה של כל הברואים.
כולם הולכים באי עירומים, כי אין מה להסתיר,
ממש כמו ששחר אבן צור אומר, כמו השיר.
התושבים באי לא יודעים בכלל לדבר, הם מתקשרים בעזרת קולות משונים,
שיחה של תושבים מקלמנקה נשמעת כמו מקהלה של ילדים מפגרים.
באיי קלמנקה אין נייר טואלט כשהולכים לשירותים,
אז כולם מנגבים שם עם הידיים ומורחים את זה אחר כך על העצים.
אצלהם, לא אוכלים המבורגר ושותים מיץ תפוזים,
הם מקלפים את העצים ואוכלים את הגזע, הם חושבים שזה טעים.
וכשהגזעים לא מספיקים לצמוח, אז לאט לאט ובלית ברירה,
הם פשוט אוכלים את הגזעים שעליהם ניגבו את החרא.
כל יום חמישי באיי קלמנקה צריכים לשתות שתן, זה מנהג שהתפתח במהלך השנים,
וביום שישי, במקום לצאת למועדון, יושבים כל הגברים ביחד ופשוט מגרבצים.
והבנות, שלהן אין במה לגרבץ, כי אין להן ביציים,
מחפשות אחת לשניה כינים ואוכלות, בשבילן זו סעודת מלכים."
עכשיו תעצרי שניה ותחשבי, תאמצי את התאים האפורים,
את היית עוזבת הכול ועוברת לאיי קלמנקה הנהדרים?
איך את חושבת שהתושבים באי מרגישים?
טוב להם עם המצב, או שהם פשוט לא מאושרים?
תחשבו בהיגיון,
אני בטוח שתצליחו.
שוּש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
