"זה סיפור על בחור ובחורה שאהבו על כלות הנשמה. הזמן לא חשוב, כי כשמדברים על האהבה, הזמנים לא משנים- כאילו כמו העולם קופא מלכת, הירח נשאר עומם בשמיים, והם ביחד, ממשיכים כזוג, אדם אחד שהוא בעצם שניים. שניים שלא יכולו להיפרד לעולם, שניים שאוהבים אהבה כה עזה שזה כואב. ולעולם לא יוכלו לשאת את מחשבת הפרדה, ולפעמיים הוא חייב ללכת והיא נשארת לבדה, מרגישה כאילו קרעו ממנה פיסה מנשמתה ויש פעמים שהיא הולכת, צריכה מרחב, אבל היא חוזרת כי היא פשוט לא יכולה לחיות בלעדיו."
זו ממש התחלה קלאסית לסיפור של התבגרות ואהבה,
אבל מה לעשות שהיום, לאהבה יש משמעות קצת שונה.
בשנות האלפיים של המאה העשרים ואחת, הירח הוא כבר לא יעד בלתי מושג,
ואהבה לא מנצחת בכל מחיר, ישנם מצבים בהם אתה מוצא את עצמך לבד.
וכולנו יודעים שלבד זה לא נעים, יש האומרים שגבר ואישה אמורים להשלים אחד את השנייה, לכן תמיד נהיה במסע המתמיד אחר האהבה, אחרים יקראו לזה המסע אחרי הנשמה התאומה. יש את אלו שמוצאים, יש את אלו שהתייאשו מלחפש והתפשרו על הדבר הקרוב ביותר ויש כאלה שעדיין מחפשים, עדיין מקווים למצוא את הנשמה התאומה שלהם, את האהבה שלהם אי שם, את האדם שישלים אותם.
ושוב, המציאות מדברת במונחים לגמרי שונים,
כי היום יש בחורות שאוהבות וגברים שאוהבים גברים.
היום, אנשים עושים סקס כדי לייצר זרעונים-
לא כמו פעם, שעשו את זה כדי להתנות אהבים.
פעם, אהבה היה מונח רציני, להיות מאוהב היה משהו עמוק ונפלא,
והיום, אנשים מתאהבים לא באדם, אלא בהתאהבות עצמה.
היום אתם תשמעו על ילדות בנות 14 שחולמות על אהבה ראשונה, שמוכנות לעשות הכל למענה. ובכל עיתון שתפתחו תתקלו בכתבה אחת או שניים, ולפעמיים גם הרבה יותר בנושא האהבה- איך תדעו שאתם מאוהבים, סיווג של גברים ונשים ואיך תדעי מיהו הגבר המושלם או הגברת המושלמת, ובעצם, מה הם יודעים? האם אי פעם חוו בעצמם אהבה אמיתית? מאיפה יש להם זכות להכתיב לנו איך לאהוב? הרי אהבה היא אינדיבידואלית וכל אדם אוהב אחרת.
אבל, לא הכול שחור ולפעמים יש אור קטן וכחול שמאיר על המציאות,
אם נחפש לעומק, בין כמויות האהבות הנכזבות, נמצא אהבות מדהימות.
בין כל ההמון שצורח "אהבה" ולא יורד לעומק המשמעות,
יש גם כאלה שיודעים מה היא אומרת- ומוכיחים זאת בבהירות.
כשהולכים על חוף הים ורואים בחור ובחורה מחובקים,
כשקוראים בעיתון של זוג קשיש שנשוים כבר שנים על גבי שנים,
מבינים שהאהבה האמיתית היא נחלת מעטים- אבל היא לא נעלמה,
שהאהבה האמיתית עוד כאן, היא פשוט מסתתרת, מנסה לשמר את עצמה.
"שניהם עמדו בין כל כך הרבה אנשים, אבל הם היו רגילים לזה, הם אהבו ללכת להופעות ההומות האלו- לצרוח עם הקהל, להדליק את המצית בשירים העצובים, והכי חשוב-אהבו להיות יחד, העיקר להיות יחד. אל תבינו לא נכון, זה לא שזה באמת היה משנה אם הם יהיו בהופעה הומת אדם, במסעדה- או סתם שוכבים על הדשא ומסתכלים על הירח... העיקר להיות ביחד, אחד עם השני, לא להרגיש לבד.
ואיכשהו הם היו זקוקים אחד לשני, תמיד רצו להרגיש את חום גופו אחד של השנייה, לא יכלו לשרוד כמה שעות אחד בלי השנייה, והרי ככה זו אהבה אמיתית, לא? הם נשבעו שתמיד יהיו יחד, שלא ייפרדו לעולם, נשבעו בלילה של ירח מלא, לילה של ירח כחול, שהם לא יוכלו לחיות לבד."
(אני ונעמה כתבנו.
הבחורה הזו פשוט מוכשרת :)
אני בכתב רגיל
ונעמה בכתב המודגש.
שוּש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
