אני מתה לכתוב לה הודעה. "היי... אנחנו יכולות לדבר?"
אבל אם היא תגיד "לא"? או לא תגיב בכלל?
תמיד זה קורה לי. אני לא יודעת למה. אני פשוט לא מסוגלת להיות 'לא
בסדר' עם מישהו. זה דפוק לגמרי. למה אני צריכה לדבר איתה? מה יש לי כבר להגיד לה?
מה זה ייתן לי?
ראיתי אותה ברחוב היום. היא חלפה על פני בדיזינגוף. קצב הלב שלי האיץ
ולא הצלחתי להפסיק לחשוב על זה. הייתה לי תחושה שאראה אותה היום.
אני לא פונה אליה רק בגלל אגו. כי לא בא לי שהיא תגיד לי
"לא". כי איך היא מעזה בכלל להגיד לי "לא"?! אחרי מה שעשתה,
אחרי המעשה השפל ביותר שאפשר לעשות לאדם שאהבת.
ומה יגרום לי להרגיש טוב יותר?
לשמוע אותה מתנצלת. אומרת שהמעשה הבזוי הזה היה טעות חייה. שהיא באמת
אהבה אותי וזה לא בגללי... כן, זה העניין. שתגיד שזה לא בגללי. שלא אני הייתי לא
בסדר. שלא אני גרמתי לה להפסיק לאהוב אותי. שלא אני הייתי יותר מידי להתמודד איתו.
שלא אני הייתי כבר לא סקסית מספיק, כבר לא מעניינת מספיק, כבר לא מרגשת מספיק, כבר
לא טובה מספיק כדי להחזיק אותה. כדי שלא תחפש ריגושים במקום אחר.
שזו לא אשמתי.
כן, זה כל מה שאני צריכה. לדעת שזו לא אני.
ולמה אני צריכה את האישור הזה ממנה? למה אני לא יכולה לדעת לבד שזו לא
אני? למה תמיד אני חייבת להיות כה חסרת ביטחון ולא לדעת מה אני באמת שווה? תמיד
הספק הזה מכרסם בי. מה אם זה הכל בגללי? ואיך עושים שזה לא יקרה שוב?
זה פתטי. כל המצב הזה. אני צריכה אישור ממישהי שאת דעתה אני אפילו לא
מעריכה. מישהי שיתכן ולא עברה בה מחשבה אחת עלי בחצי שנה האחרונה.
ואני? אני במקום אחר. בקשר אוהב יותר, הדדי יותר, מרתק יותר, אמיתי
יותר, חיובי יותר מכל מה שהיה לי איתה,
ועדיין. אני לא מסוגלת להרפות. ברגעי שיכרות כאלה, אני שוב חוזרת
לאותה נקודה.
ומה אם היא בכלל לא מצטערת? מה אם זה הדבר הכי טוב שקרה לה בחיים? אז
מה? הרי אני תמיד אומרת שהפרידה הזו היא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. אחרת לא הייתי
פוגשת את אהובתי הנוכחית. אבל לא. אני תמיד חייבת שכולן יזכרו אותי כדבר הכי טוב
שאי פעם קרה להן. מתת האל לנשים. פאקינג אגו מטומטם. שונאת אותו ברגעים כאלה.
אני רק רוצה לסלוח. לא לכעוס יותר.
אבל אני כן כועסת! כועסת שהיא השפילה אותי בצורה כזו! בגדה בי ושיקרה
לי ונתנה לי להמשיך להסתחבק עם האחת שהיא בגדה איתה כאילו כלום לא קרה.
ברור לי, ולכולם, שניצחתי במשחק הזה. שיצאתי כשידי על העליונה, והיא
זו שחשה את טעמה המר של ההשפלה בסופו של דבר. ובכל זאת, לא די בניצחון הזה.
אני לא רוצה יותר משחקי כוחות.
רוצה רק לכתוב לה הודעה. "היי... אנחנו יכולות לדבר?"
ושתענה "כן, ברור."
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
