Thought experiment

מיסי היגינס יוצאת באלבום חדש. צלילים ראשונים, הברה ראשונה במבטא הזה שלה, ואני כבר שם – באוסטרליה.

תקופה נפלאה שהייתה ולא תחזור יותר לעולם, כמו כל דבר בחיים הקצרים האלה. עבר משובח יש לי, וההתרפקות עליו לפעמים קשה מנשוא. לא שההווה משובח פחות, פשוט ברגעים כאלה אני רוצה לתפוס לזמן בזנב ולהחזיק בו חזק חזק שלא יברח לי מהר מידי, שלא יותיר אותי פעם נוספת עם זיכרונות שאי אפשר לשוב אליהם.  

-

כמה זמן לא כתבתי, כמה זמן לא הנצחתי רגעים קטנים כאלה, כמה זמן לא הרגשתי כמו עצמי.

כבר כמעט שנה שהחיים שלי הם בסך הכל המתנה אחת ארוכה לרגע המיוחל הזה שישחרר אותי ממגבלותיהם הרגשיות והנפשיות של 2300 הקילומטרים המפרידים בנינו כעת. רגע אחד שעומד להתממש בעוד פחות מחודשיים. ואז... אז אולי אוכל לחזור להיות עצמי.

אבל בינתיים – הימים עוברים לידי ואין לי חלק ממשי בהם. שום דבר לא נוגע בי יותר, לא מעניין אותי יותר, לא מרגש אותי יותר. שום דבר מלבדה.

ואני יודעת שממש עוד מעט – גם על הרגעים האלה אביט לאחור בגעגוע. רק כי הם היו. ולא יהיו יותר.

לעולם.