החיים שלי ,

הכרתי אותו לפני שנתיים וחצי ונהיינו ביחד

החלום שלו היה אופנוע , כמו כל נער בגיל 16 וחצי.

כשהוא בא וסיפר לי על זה שהוא מתחיל ללמוד שמחתי בשבילו...

אבל לא ידעתי שכמה שאני שמחתי בשבילו ככה אני יבכה

אחרי כמה חודשים הוציא רשיון על אופנוע,

ההורים שלו קנו לו מתנה ליום הולדת אופנוע..

ושוב שמחתי בשבילו כי ראיתי שהוא מאושר..

טוב לו כמו שאומרים...טוב גם לי !

ואז...היום הנורא הגיע,

קיבלתי טלפון שהייתי שקועה בשינה עמוקה

אמרו לי שעוז נפצע והוא נמצא בבית חולים..

ישר קפצתי מהמיטה וטסתי לבית חולים,

אפילו שהיינו בריב ולא דיברנו שום דבר לא עיינין אותי.

באתי וראיתי את החיים שלי שוכב מרותק במיטה,

וכעבור כמה שעות..

עוז,

הסיבה שהחיים שלי כבר לא אותם חיים!

השתנו.

היום כעבור כמה חודשים

אני יושבת וחושבת לעצמי..

יושבת ומדמיינת לי...

יושבת ובוכה לי...

ואומרת לעצמי

שחיים חייבים להמשיך.. ללכת קדימה ולא להסתכל לאחור!

ככה לימדו אותי..

הלוואי והייתי נפרדת ממך בלי כעס ומריבות,

אני יודעת שאתה שם למעלה ושומר עליי,

ה' קיבל עוד מלאך נוסף בשמים.. אני בטוחה!!

עוז

 - אני אוהבת אותך -