החיים מנקודת מבט אופטימית

אז אני כותבת פה, כדי לא להרגיש שאני מדברת אל הקירות,

למרות שלכתוב לאין קוראים זה בערך כמו לדבר לקיר ..

אבל זה מרגיע , וגם קצת נמאס לי לחפור לחברות שלי ><

אז אני מתנהגת כמו ילדה קטנה, ילדה קטנה ומאוהבת .

ומלחיצה אותי המחשבה, שאחרי יותר משנה,

אני מרגישה דברים, מבפנים, מהלב ..

ואני מרגישה איך הוא תופס את הלב שלי חזק חזק בשתי ידיים ,

ומשליך אותו בעוצמה על הרצפה, מנפץ כמו זכוכית .

ולא בכוונה, זה פשוט "החליק לו" .

הוא לא התכוון לשבור אותו, אבל ככה יצא .

אז אני לא כועסת, כי אין לי על מה.

ואני לא עצובה, כי אין סיבה טובה למה .

ואני ממשיכה הלאה, כמו שאני תמיד עושה, כמו שאני חייבת לעשות.

אז אני מכירה בנים חדשים, חתיכים, חמודים, פלרטטנים.

ואני משחקת את המשחקים הקטנים האלה עם כל הסביבה.

ויודעת שזה לא זה, שאת המקום שלך אי שם בלב שלי יהיה קשה לתפוס.

אבל אני ממשיכה לשחק את המשחק, בסופו של דבר,

אני יצא מנצחת (: