לפעמים ,
אני חושבת לעצמי ,
שבעצם, למרות כל הדברים ,
אולי בעצם זה החיים מתנהלים כמו שצריך , הכל לגיטימי ונכון . . .
אבל אולי איפהשהוא , בתוך - תוכי ,
בתת מודע שלי ,
אני מצטערת על הכל.
שאני מצטערת על זה שלא הבנתי אותו בזמן .
שלא קלטתי אותו .
שלא שמרתי איתו על קשר .
אם הייתי עכשיו ,
מחזירה את הגלגל לאחור ,
הייתי מחזירה אותו לתחלית כיתה ז',
הימים הראשונים שלך בתיכון ,
איפה שהתדמית שלך נבנית ...
הייתי יכולה לשנו את עצמי ובעצם ,
להיות חלק מ ה ם ..
חלק מהחבורה הזאת
שלשם שינוי - דיי מגניבה =]
אבל בסדר ,
אני מודעת לזה שאי אפשר להחזיר את מה שהיה וכל זה
אבל לפחות ...
הכל מתנהל כרגיל
אני לא מקנאה בו ,
אני פשוט נזכרת באותם הרגעים
לי - יש את החיים שלי
לו- יש את החיים שלו
לי- יש את החבורה שלי
לו- יש את החבורה שלו
תבין ,
מעכשיו ,
אנחנו חיים בעולמות דיי שונים
בעצם ,
זה התחיל מאז שעברתי כיתה ..
אני חושבת : X
אבל דוגרי ,
אני אוהבת את המצב כמו שהוא
נשארנו ידידים
וזה - מה שחשוב ! ( :