סתם עוד בלוגרית שמספרת על החיים

זכרונות,

כאלו שנוצרים מיום היוולדנו.

כאלו שמלווים אותנו כבר תקופה ארוכה ומחלקם קשה להתנתק.

האפשרות לזכור דברים כפי שהם היא לעיתים מבורכת אך ניתן גם לזהותה כקללה.

-

את העבר שלי, אני זוכרת.

זכרונות, פלאשבקים, מכתבים, פוסטים, שטויות כאלו ואחרות.

העבר שלי היה תקופה שעיצבה וחישלה אותי.

הייתי ילדה, הייתי בוגרת, יכולתי להיות הכל ובעצם גם לא הייתי כלום.

עבורי, הייתה זו תקופה רצופת חוויות.

חשיפה לרגשות, ורבדים אנושיים שלא הכרתי לפניכן.

למדתי להכיר את עצמי, ראיתי איך אני מגיבה למצבים שונים, לאנשים שונים, לסביבה שונה.

והחשיפה הזאת לנפש שלי - הובילה אותי למקום בו אני נמצאת היום.

-

את ההווה שלי, אני חיה.

מתבססת על העבר, הזכרונות, המשחקים, השטויות.

וכרגע, זה מרגיש הכי כנה ואמיתי לומר כי אני הכי אני במלוא מובן המילה.

אני מתמודדת, אני חיה, מסרבת ליפול לפסימיות שפעם חייתי בה.

הייתי דכאונית, היום אני חייכנית.

הייתי מוותרת, היום אני נלחמת.

העבר שלי, בנה אותי, שינה אותי, גרם לי להבין - מי אני.

שנים שהרגשתי שהעבר שלי הושלך מאחורי.

זה נכון שהעבר לא ממשיך איתנו קדימה, אל עבר העתיד..

אבל הוא שם, והוא מהדהד ויהדהד.

ועם כל יום שיעבור יווצר לי זיכרון חדש, זיכרון אחר ואולי אפילו אחד דומה.

-

העתיד שלי, מחכה לי.

ואני, מצפה ליום שהוא יגיע.

אבל עכשיו - אעדיף לחיות את הרגע, להביט לאחור ללא חרטות ולחייך.

טוב לי ומעולם לא הייתי שמחה יותר.

~

התגעגעתי למקום הזה, לבלוג הזה.

לפורקן שלי.

♥