בגלל שלא כתבתי כל כך הרבה זמן, החלטתי לכתוב פוסט אחד ארוך בארבעה חלקים, שהחלק הרביעי הוא אחד השירים של הלהקה. קריאה מהנה...!
יום שלישי בבוקר
נדב-"תשמע, זה בסדר אם אני יבוא אליך ישר אחרי הבית ספר?"
אהוד-"כן, בסדר גמור..."
נדב-"לא, כי פשוט אין עליי מפתחות היום ואני לא יוכל להיכנס הביתה אז..."
אהוד-"אחלה..."
נדב-"אבל תשמע אחי, אם זה מפריע לך או משהו, רק תגיד כי אני לא רוצה לצאת מניאק"
אהוד-"סבבה..."
נדב-"ותוציא את הפלסטיישן שלוש כדי שאני לא ישתעמם"
אהוד-"אולי..."
דנה-"דיי כבר שני חופרים! איך אפשר לחשוב ככה?!"
אהוד-"קודם כל, בכל השיחה הזאתי הוצאתי שש מילים רק, ובקשר לחשיבה...שום דבר כבר לא יעזור..."
דנה-"יא חתיכת בנזו..."
ינון-"להירגע! בחיי שאתם שני תינוקות!"
נדב-"ינון אל תתערב זה עניין שלהם"
דנה-"זה עניין שלך בדיוק כמו שזה עניין שלו, רק שאותך זה לא מעניין!" מחוכם... =\
אהוד-"איזה דברי חוכמה מטפטפים ממך, פשוט גאון..."
דנה-"אתה פשוט חתיכת אגואיסט מניפולטיבי ש..."
אני-"דיי! נו מה יש לך עכשיו?! לא הערת לפני דקה על רעש?!"
ינון-"אני מסכים איתה...אה ויש לי חרוז למגניב רויטל..." ואז עדן באה...
אני-"אוי סוף סוף באה מישהי עם קצת שכל! יש מצב את עוזרת לנו לכתוב שיר?"
עדן-"על מה הוא?" אהוד מסתכל עליי ועל עדן דיי מוזר......
אני-"הממ...זה מן שיר על כל הלהקה. כולם צריכים לתרום חלק בכתיבה שלו?"
נדב-"סליחה אם זה מעליב, אבל מה היא קשורה?!"
עדן-"מעליב זה לא, אבל זה דיי מפלה. אני לא יעזור לכם"
אני-"נו מה...רק בגללו?!" נתתי לו כאפה על הראש
עדן-"לא זה לא בגללו אל תרביצי לו, מסכן!זה בגלל שזה צריך להיות של הלהקה"
ינון-"צודקת לגמרי"
אהוד-"שמת לב שהיום אתה מסכים עם כולם?!"
דנה-"לא ראיתי אותו מסכים איתך..." עוד פעם זה מתחיל...ככה הם רבו כל הבוקר! עדן נשארה בשביל לפתח את ההשראה האישית אצל כל אחד (אמא שלה פסיכולוגית) ובסוף יצא לנו שיר. עד עכשיו הוא בשיפוצים בגלל חריזה ולחן מתאים וכו'.
יום רביעי:
ינון-"טוב...בגלל שהשיר עוד בשיפוצים נמשיך לעשות חזרות על שירים אחרים בינתיים. יש חומר חדש?"
נדב-"כשאתה אומר חומר חדש זה נשמע כמו..."
דנה-"איזה ילדותי! אפילו שזה ממש נשמע ככה..."
אהוד-"מפריע לך?!"
אני-"דיי! לא הספיק לכם לריב אתמול בבוקר?! נדב תתחיל לספור" הרגשתי קצת מוזר אחרי שצעקתי עליהם ככה...אולי כי פחדתי שאני יעוף אחרי זה...
ינון-"טוב אי אפשר ככה...או שאתם תעשו סולחה סופית או שלא עושים היום חזרות"
אהוד-"תיראו מי פה תפס תחת..."
ינון-"יש'ך בעיה עם זה?"
דנה-"שום סולחה! מצידי שלא תהיה חזרה! סלאמת!"
אני-"אוי דנה חכי! ינון לא התכוון! גם אהוד! נו למה להיות כאלה ילדותיים?!" והיא יצאה...
נדב-"נמשיך?"
ינון-"נראה לך?! גם אני הולך! ביי אהוד..."
נדב-"טוב אז גם אני ילך...את באה רויטל?"
אני-"לא, אני הולכת ליעל חברה שלי היום והיא גרה בקצה השני"
נדב-"אה. טוב אז תסתדרי לבד?"
ינון-"למה לבד? אני יבוא איתה, אני גר בכיוון" הלב שלי דפק כל כך מהר!
נדב-"אוקיי, אז ביי"
אני-"הממ...ביי..."
אהוד-"גאונים...טוב לא צריך, תלכו. תהיו בצד שלה"
אני-"אני לא בצד של אף אחד מכם, אבל אתם צריכים להשלים ומהר, כי הלהקה תתפרק רק בגללכם"
אהוד-"נראה לך שהיא תתפרק משטות כזאת?"
אני-"לא יודעת...אוי פשוט תפסיקו לריב ו..."
ינון-"טוב אני כבר צריך ללכת. את באה או לא?"
אני-"כן...טוב ביי אהוד, סומכת עליך"
אהוד-"ביי, ואל תפתחי ציפיות"
בדרך ליעל
ינון-"אז למה את הולכת לחברה שלך עכשיו?"
אני-"יש לנו שיעורים לעשות ביחד. אולי אתה מכיר אותה? קוראים לה יעל רוט"
ינון-"אותה אישית לא...אבל אחותה למדה שנה שעברה בבית ספר, את יודעת"
אני-"כן, מה אתה מכיר אותה? היא חיילת עכשיו"
ינון-"וואלה. היא ממש יפה...כל הבנים בשכבה שלי רדפו אחריה, הייתה גם תקופה שאני גם..." התאכזבתי קצת...באמת קצת...
אני-"נכון...כל האחיות שלה יפות. גנים טובים"
ינון-"או שסתם מזל, אבל אני לא בונה על זה..." שתיקה מביכה...
אני-"טוב, אז ניפגש מחר, הנה הבית שלה..." שקר לבן...נשאר לי רחוב שלם לעבור...
ינון-"מה, היא גרה בחור הזה?!" אופס....
אני-"אה, לא! היא גרה בבית מאחוריו!" שיט...מה זה צריך להיות?! בית חמש קומות מאחורי זולה מוזנחת?!
ינון-"אה. וואי אז היא ממש עשירה, לא?" פחח לא ממש!
אני-"כן, יש לה בית ממש גדול. ככה זה שאמא שלך עובדת בעיתונים חשובים כמו "לאישה"
ינון-"אמא שלה דוגמנית ב"לאישה"?!" דפוק...
אני-"כן, כן..." עוד יותר דפוקה...
ינון-"יפה...בגילה...טוב את לא ממהרת?" הוא מנסה להעיף אותי לאן שהוא?!
אני-"נכון...טוב אז ניפגש כבר מחר...ביי" נתתי לו חיבוק... חברי כזה. לא משהו מיוחד. והוא נתן לי נשיקה על המצח...!
אני-"ווי! מה זה היה?!"
ינון-"הממ...נשיקה במצח?"
אני-"לא מצאת מקום יותר נורמאלי לנשק?!" וואי וואי....'-___-
ינון-"איפה למשל?"
אני-"או לא לתת נשיקה בכלל!"
ינון-"עדיין לא ענית לי על השאלה..." מעצבן...$__$
אני-"בלחי! איפה עוד יכול להיות?!" אהמ....
ינון-"לא יודע...למשל צרפתית..."
אני-"אבל אנחנו לא חברים או משהו..."
ינון-"נכון...אבל זה לא אומר שאני לא מתנשק עם בנות שאני לא חבר שלהן" בוגדני....
אני-"טוב לדעת...טוב ביי אני כבר הולכת"
ינון-"חכי שנייה!"
אני-"מה קרה עכשיו?" הוא נתן לי נשיקה בלחי...
אני-"למה זה היה טוב?!"
ינון-"שלא תרגישי מקופחת" מתחשב...-___-
אני-"אוקיי....ביי..."
ינון-"וזה בשביל שתדעי שהמלחמה התחילה"
אני-"מה? מלחמה? מה..." נשיקה צרפתית ודה ז'ה וו ממוטט!!!
אני-"אני...אה...צריכה ללכת..."
ינון-"ביי...ושתדעי, אנחנו לא חברים. עדיין לא..." הלכתי משם. שכבר לא ראיתי אותו מרחוק רצתי משם לבית של יעל. מצד אחד, הרגשתי מנוצלת, חשבתי שהוא מניאק ברמה אבסורדית. אבל מאז אני פשוט לא הפסקתי לחשוב על זה. שבועיים עברו עליי רק במחשבות על אותו לילה, ולא על הנשיקה רק. גם חשבתי על הפעם שהכרתי אותו באמת, באודישנים. ושבתחילת השנה אני ויעל תמיד עקבנו אחריו ואחרי חברים שלו, סתם ככה, למרות שהייתי עם אורי. עוד תפנית מוזרה בחיים שלי? אולי אני לא צריכה לעשות דברים בשביל להפוך אותם להיות מעניינים יותר. אני רק מקווה שאני לא מתחילה להתאהב בו. ועל איזה מלחמה הוא דיבר?! עליי?! כן כן בטח...אנשים לא יכולים להיות ברורים בימינו?! למה לדבר בחידות?! אוף...@__@
השיר הראשון של הלהקה
פשוט לומר לך
תמיד אפשר למצוא...
את מה שבדרך יבוא.
צריך לחיות בחוסר ודאות
אין דבר, זאת המציאות.
את עזבת אותי,
לא השארת מכתב,
אז עכשיו תלכי,
כי אני כבר לא...
מאוהב
פשוט לברוח!
לא להשאיר סימן
ו-פשוט לומר לך!
מה שלא נאמר מזמן
אהובתי כבר לא תהיי,
כל עוד ארגיש נבגד.
אבל אבטיח לך שלא תחיי
לעולם... לבד.
(נה נה...)
תמיד אפשר לומר...
שיהיה יותר טוב מחר
אבל עכשיו אני אוציא הכול
ואגיד מה שאני יכול
את עזבת אותי...
פשוט לברוח!...(X2)
(נה נה...)
אבטיח לך שלא תחיי
לעולם...לבד!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
