אני מאושרת עד השמיים. ובחזרה.
הבחור הזה שינה לי את החיים. אני מתאהבת עוד בכל יום, אני כבר מוצאת את עצמי לא יודעת מה לעשות עם כל הרגשות האלו וצריכה להיזהר לא להפוך ליותר מידיי אמוציונלית.
הוא זה שמשנה לי את המחשבות. אם רע לי הוא היחיד שיכול בקלות להפוך אותי לשמחה בעולם, ואם טוב לי הוא יכול גם בקלות להרוס במילים שלו.
אני כל כך אוהבת להיות במקום שלי, בין זרועותיו בטוחה ומוגנת, אהובה ומאוהבת. כל כך אוהבת את הנשיקות בעורף והליטופים. מטורפת על המגע החמים שלו, על החיוך השובה שממיס אותי, על השטויות שלו, על המבטים האלו שאנחנו מחליפים לפעמים מלאי אהבה והערצה, ואם כבר אהבה - אני כל כך אוהבת להרגיש אותו בכל הגוף שלי, מצמרר אותי מעונג להיות מחוברת אליו כמו שרק גבר ואישה מאוהבים יכולים, לדעת שאין קרבה גדולה מזו, אינטימיות גדולה מזו. אני חושבת שהוא לעולם לא יצליח להבין איזו סערת רגשות שהוא גורם לי כל פעם מחדש. מעניין אם הוא מרגיש ככה גם.
אחד הדברים שהכי הייתי רוצה זה לפלוש לו למחשבות, ולדעת באמת תמיד מה עובר לו בראש. אבל זה מפחיד מידיי לדעת.
עוד משהו שאני מפחדת ממנו, הוא שטוב לי מידיי. זה מפחיד אותי שטוב לי מידיי. כי כשכל כך טוב משהו חייב להשתבש נכון?
הגרון מתמלא במן חנק כזה, כי רק המחשבה על זה מלחיצה אותי.
כל לילה לפני השינה אני לא מפסיקה להריץ סצנות של כל הרגעים שלנו ביחד. מנסה לנצור הכל בזיכרון שלי, בלב שלי ולא לשכוח כלום. כי את הסיפור המקסים שלנו אסור לי לשכוח לעולם, את הרגעים המדהימים שלי איתו אני רוצה לזכור לנצח. ואני רוצה ליצור רגעים מדהימים נוספים.
אין דבר מהנה יותר מלצפות אותו- לדעת מה הוא אוהב, ומה פחות, להכיר אותו. אני אוהבת גם שהוא מכיר אותי. אחד הדברים האהובים שליי הוא השיחות שלי איתו לפני השינה, כשאנחנו מחובקים ועייפים. והוא מרגש אותי. לא קשה לרגש אותי.
אני מרגישה לפעמים שאנחנו כמו יחידה אחת. שלמרות שאנחנו שני אנשים שונים, אנחנו יחידה אחת. כי אני רוצה את הטוב ביותר בשבילו כמו (ואפילו יותר) משאני רוצה בשבילי, אם עצוב אז עצוב לי באותה מידה.
ועכשיו אני מבינה.
ככה זה עם הגבר של חיי.
עם האהבה של חיי.
הלוואי שזה ישאר ככה לנצח.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
