בלוג מסקרן ומעניין...כנסו והביעו את דעתכם!

שמעו חבר'ה,אני מרגישה שירדתי כ"כ נמוך בתקופה האחרונה,אני מרגישה אפס.

טוב אז ככה אני כתה י'א כרגע,בכתה י' הייתי בעייתית ולא מגיעה לשיעורים בזמן,לא למדתי,והתחלתי לעבוד,חשבתי שזה יסתדר עם הלימודים,אבל לא הלך,בכל אופן לקראת סוף שנה אני חוזרת הבייתה מבית הספר ורואה בתיבת דואר מכתב מהבית ספר,פתחתי והיה כתוב שלא נמצאתי לנכון להישאר בבית ספרי,זה היה הלם לאיזה כמה שעות,באותו היום נסעתי לים עם חברות טובות שלי,זה הרגיש לי כמו פרידה בינינו,כל החופש הבטחנו אחת לשניה שאין סיכוי שנזרוק 10 שנים של חום ותמיכה,בתוך תוכי ידעתי שזה יסתיים,ועכשיו..נותרתי לבדי,אני מתחילה באמצע אוקטובר להשלים בגרויות בבית ספר אקסטרני ולסיים את התעודת בגרות(אם בכלל).

הנפילה שלי בלימודים התחילה בסוף ט',כן זה נשמע רחוק אבל יש סיבה...

אהבתי מישהי שהייתה גם בקטע,כולם אמרו לי שאין לה רגש לאף אחד,שלא מעניין אותה מכלום והיא לא מודעת לעולם שהיא חייה בו,פשוט חייה בבועה משלה.

התאהבתי...קרה בין רגע,התאהבות של רגע וסבל של שנה,בחיים לא פגעו בי או משהו,אני לא מאשימה אותה ממש,היא  לא ידעה שבכלל אהבתי אותה,בוא נאמר שנקודת המבט שלי אל העולם הייתה אז שונה.

ראיתי בקבוק וודקה,ראיתי בירות וכל משקה אלכוהלי אחר,התחלתי לשתות בכמויות כאלה שהתחלתי להרגיש שהאופי שלי משתנה לגמרי הפכתי להיות אדם אחר,אדם אכזרי,לא הייתי מוכנה לשמוע על אהבה והייתי שוכבת בשבוע אחת עם 3-4 בנות,ממשיכה לשתות וממשיכה להתנהג אל בנות כמו לחתיכת בשר,נהייתי גועלית,התחלתי לחפש איפה להנות מהעולם(לא שזה דבר רע)אבל אני הייתי הופכת הכל לרע,שום דבר אצלי לא היה בפרופורציות,הכל היה ללא גבולות,הייתי שוכבת עם מישהי ויום למחרת עם החברה הכי טובה שלה.. הייתי מוכנה גם לנסות סמים אם זה היה מגיע אלי..

נכון לחודשיים האלה התבגרתי,נשארו בי תכונות אופי,זה כן,אבל הישתנתי,מאז אותה אחת, לא נכנסה אף אחת לליבי,כרגע אני בתרגול עם עצמי לפתוח את הלב,יש לי בת זוג מדהימה בת 21,שמעריכה אותי,יש בינינו אהבה הדדית,הבנה,וכל דבר מושלם אחר.

היא יודעת את כל הסיפור ומקבלת את זה בהבנה מלאה.(לא מה שכל אחת הייתה עושה),אבל גם בתחילת הקשר שלנו בגדתי-זה היה כאילו להגנה.

בכל אופן,זו הסיבה שהתפכו לי החיים מקצה לקצה.

כרגע כפי שאמרתי אני מחכה ללימודים שלי שיתחילו באמצע אוקטובר,בינתיים אני משתגעת בבית,אני אדם של חופש,אני אוהבת לרוץ,אוהבת להקשיב,ואוהבת לגרום לאנשים לחייך.

לחברות שלי אין ממש כבר זמן אלי,הן בשיא הלימודים,ולאט לאט אני מרגישה כמו פעם..איך שהדיכאון חודר בך,שוב התקופה של הבדידות,לגבי הבת זוג שלי-היא מתעניינת תמיד,ומרגישה שמשהו לא בסדר,אבל עדיין,קשה לי לבוא ולספר לה,זו גם סיבה לזה שבאתי לפה.

לאמא שלי אני לא אפנה-יש לה מספיק על הראש.

לאבא שלי לא אפנה-אנחנו לא ממש קשורים.

אחים ואחיות שלי מבחינתם שכל אחד יחייה את חיים בעולם משלו.

יש לי המון חברות וחברים שאני מקשיבה להם 24 שעות,אבל מבחינתי היו לי רק 2 חברות שיכולתי להפתח באמת בפניהן,וגם הן נעלמו.

הן לפעמים מראות התעניינות פה ושם בשביל להרגיש טוב עם עצמן,אבל הן שואלות את זה בנימה של חובה לא בנימה שזה יוצא מהלב כמו פעם.

ואין לי בעיה עם זה שהן מדברות על עצמן המון,למרות הכל.

אבל זה כואב.

אני לא יודעת מה יהיה איתי האמת,השינוי עדיין טמון בי באיזשהו מובן.

אני מקווה שזה ישתנה בקרוב,בינתיים אמרתי לבת זוג שלי שאני אראה אותה בערב חג של סוכות שזה יוצא יום רביעי,אני לא יודעת מה יהיה איתי אני לא מצליחה לצאת מהבית,כבר שבוע שלא ראיתי אותה,היא אמרה שהיא מבינה ושאני יכולה לקחת את הזמן עד שאני ארגיש שלמה עם עצמי ופתאום ברגע אחד היא אומרת לי אני צריכה לגרור אותך מהבית...

אני אחדש לכם...כשיהיה חדש.

תודה שהשתתפתם במה שעובר עלי...

מקווה שנהנתם =)