אני אנסה גם לכתוב בפעם אחת את הכל,
עובר עלי עוד לילה טרוף שינה מאז שאני מכיר אותך.
עוד לילה של מחשבות שנפרשות והתלבטויות שרצות לכל עבר.
מאז שאני מכיר אותך, מס' הלילות טרופי השינה רק גדלו.
אגב, צורת התקשורת הזו היא רק הדרדרות נוספת של התקשורת הטלפונית והתקשורת פנים אל מול פנים (רחמנא ליצלן).
מה שרציתי להגיד הוא שגם בחודשיים האחרונים השקעתי הרבה מעבר למה שראית בעינייך. וההשקעה המחשבתית שלי ואי השקט השורר הוא עיקר הסימפוטמים והוא משפיע עליי בכל תחומי החיים.
תקציר קל:
עוד מההתחלה נמשכתי אליך והייתה לי מעין פנטזיה רדומה שיהיה בינינו משהו, משאת שללת את "חוק הידידות" שלי מכל וכל וטענת שהוא מטופש, הבנתי שאת רואה את הסיכויים להתגשמות של כזה דבר כאפסיים, וזה אפשר לי להמשיך את הקשר הידידותי איתך לתקופה מסוימת שלעולם לא נדע מה אורכה הפוטנציאלי היה.
לאחר הערב ההוא שבו את יזמת את המגע (אמנם בהשפעת האלכוהול), הייתי די מבולבל. הדברים הפסיקו להסתדר לי בראש וראיתי שלפנטזיה הרדומה שלי יש סיכוי ממשי. והייתה משיכה הדדית כלשהי לפחות לאותו הרגע, אין לי מושג אם עדיין ישנה.
מאותו הרגע, החלו הסכמי השלום ביני ובינך. דיונים מתישים על היתכנות ואופן ביצוע של יחסים, כיאלו אנחנו שתי מדינות זרות זו לזו וסיבוכים פנימיים של דבר שיכול להיות כל כך פשוט ואולי אפילו טוב.
בכל התקופה הזו, רק גברה הכמיהה וכל פעם שפגשתי אותך, התחשק לי לנשק אותך, ללטף אותך בזרועותיי ולא להרפות.
אבל השיחות ריפו את יידי והרחיקו אותנו מהפשטות ומהאפשרות האמיתית לביחד.
בסוף כל השיחות והמחשבות המתפרצות, הגעתי למסקנה שאם זה לא הולך בפשטות, כנראה שזה לא יילך.
זה גוזל ממני יותר משאבים משאת מתארת.
אני מוצא את עצמי שוגה בדמיונות על אולי ואיך נעשה את זה וסתם רואה אותך כשאני עוצם את עיני.
זה לא התבכיינות מסוימת, כלל וכלל לא. התקופה הזו גם הייתה מאוד ממכרת בשבילי. לשמוע דמות אהובה מדי יום מעבר לאפרכסת ששומעת בשקיקה את מהלך חיי, צוחקת מהאוויליות שלי וגם משתפת מעצמה; הייתה חוויה אדירה מבחינתי וכל תקופת ימים קצרה שלא דיברנו בה, חסרת לי.
בסופו של עניין, רציתי להביא לך את הצד השני מעט, החלק הזה שפחות משתקף בשיחות שלנו, או לפחות שמשתקף כאישה בהריון (לא יכולת למצוא דימוי פחות גברי?!).
עכשיו ולפני חודשיים בערך, המצב כבר שונה ומבחינתי לא יכול לשוב להיות כשהיה.
פחות "נעים" לי ואפילו מציק לשמוע על הבחורים שבחייך ואיך היו הדייטים שלך ואת מי נישקת ועם מי שכבת ואיך ולמה. קנאה היא לא אחת ממעלות האדם, אבל אני בהחלט לוקה בה.
אני מעדיף להשקיע את כל כולי בדבר אחר, ובהנחה שאופי שונה של קשר לא יהיה בינינו בקרוב, אז כנראה שכדאי להרפות.
בנוגע למה שכתבת, לא ניסיתי "להעניש" אותך או משהו כזה, ופשוט השתדלתי שלא להרגיש כלפיך כלום. מבחינתי זה היה יחסית טבעי ולא הייתה כל מטרת זדון או התחמקות. ובטוח שלא אכזבה שאת מסתדרת עם עודד וניר, להיפך, אני שמח שתישארי חלק מהחבר'ה ושתהיי בקשר עם האנשים שאני אוהב, פשוט לא איתי בצורה הזו שהיינו קודם.
בהמשך לסיומת המייל שלך, אני לא רוצה אותך בתור חברה טובה, אלא בתור חברה. וכשזה לא מתקיים, אז צריך להרפות את הקשר בינינו, כי אני לא יכול היום להפריד את הרגש הזה ממך.
הוא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
