אני מרגישה שהמשפחה הקטנה שלי הגיעה לשפל המדרגה.
אח שלי רק מדרדר יותר ויותר לסמים. ז"א, הוא כבר שקוע בזה 6 שנים לערך, אבל בכל זאת.
הוא בן 24, לא מצליח לשפר בגרויות, מבזבז כספים, אבוד, מדוכא ולא מוצא את מקומו בעולם הזה.
אמא שלי לא ממצה את עצמה בעבודה, משתעממת, משמינה, מחפשת עיסוקים ולכן נדחפת לחיים שלי ושל אחי. יותר מכל של אחי. ואם לומר את האמת- אני ממש לא מאשימה אותה. הבעיה היא שהיא לא נהיית צעירה יותר. כבר תקופה שהיא סובלת מכאבים בלב, אבל היא לא שיתפה אותי בזה.
רק עכשיו, בפרץ של כעס על אחי, היא מספרת שפנתה לרופאה שהייתה מאוד מודאגת מהמצב והפנתה אותה לבדיקות דחופות. הכאבים ככל הנראה נובעים מלחצים ומתחים. ומי הגורם? אחי.
ואני? אני ככל הנראה יציבה ביותר. החיים שלי מתקדמים במסלול שהצבתי לעצמי וזה נהדר. אבל אני נטולת רגש (סוגשל. עובדה שאני במצוקה כלשהי, שאני כותבת על זה). התעלמתי ממה שעובר על השניים האלה עד עכשיו. אמרתי לעצמי שהם אנשים מבוגרים ושכל אחד מהם הביא על עצמו את הנאחס הזה. הם בחרו. הם ישאו בתוצאות.
ועכשיו אמא שלי לקחה את האוטו ונסעה לאנשהו, ואני כל כך מודאגת! מה אם היא תחטוף התקף לב פתאום?
איך אני עוזרת לה לצאת מהמתחים? איך אני עוזרת לאח שלי לצאת מהחור השחור? ואיפה לעזאזל אני מוצאת את הזמן ללמוד, לעבוד, לנשום ולעזור גם למשפחה???
אני ש-ו-נ-א-ת שמרססים עם מטהר אויר, אז חייבים להסיט את היד מהר כדי שטיפות התרסיס לא ינחתו עלי. זה כמעט אף פעם לא עובד!
אני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
