ok now cut the drama
אני כנראה בנאדם רע. בצורה מוזרה ואולי אף חולנית, אני נהנית לשמוע מהחברים עד כמה הוא עוד אוהב אותי. עד כמה הוא עוד לא התגבר. עד כמה "הוא מעריץ את האדמה עליה אני דורכת" או ש"קשה לו עם הנוכחות שלי כי זה מזכיר לו את הריחוק בינינו". כל אלה ציטוטים מפי חברים, שלמעשה מצטטים אותו.
האמת היא, שהייתי מתענגת על זה יותר אם גם הייתי נמשכת אליו. אבל אז הכל גם היה מסובך יותר, כי הייתי עלולה להתפטות ולתת לזה צ'אנס נוסף.אבל זה לא המצב.
למעשה, אילו רק נמשכתי אליו הכל היה נראה אחרת. סביר להניח שהיינו מזדיינים ברגעים אלה ממש. טוב, אולי לא ממש עכשיו כי אני במחזור, אבל ככה... בכל הזדמנות שיש.
אני יוצאת מהפוסט הזה זונה חסרת רגשות וחרמנית שטרם נראתה כמוה. אבל... טוב מה, אני אגיד שזו לא האמת? זו אכן לא האמת שאני *מציגה* כלפי חוץ. אבל אני באמת מאוד חרמנית לאחרונה, מה שלא מאפיין אותי לרוב. ואני תמיד רציתי להיות כלבה, אז כן למשל הסיפור מסתדר.
למה כל זה בעצם כל כך רע? מה רע בזה שבנאדם רוצה שיעריצו אותו? הרי גם ככה מרבית האנשים רוצים סתם להיות מפורסמים ונערצים. אני לא. אני צריכה את זה כשזה אמיתי ועם בסיס. זה נותן לי בוסט לאגו וזה מראה לי שאני אכן שווה משהו, ואפילו לא מעט. אז מה אם הפוסט הזה הוא אנטי-תזה מוחלטת למה שאני מייצגת בעיניו?!
ah well
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Ladette