שלום, קוראים לי אדם ואני הילר.

מה זה הילר, אתם שואלים? טוב, אני יכול לרפא אנשים ע"י מגע בלבד. אני בן 18 ואני עוסק בזה כבר 3 שנים.  הגעתי ללונדון כדי לנצח בתחרות העולמית למאגים מנוסים.

הגעתי ללונדון לפני יומיים וכבר ראיתי מעל 100 מאגים עם כוחות עצומים. אבל אני בטוח שאני אוכל לנצח אותם בקלות. בעיקר את שימי המעצבן. חושב שהוא מסוגל לנצח אותי. הא! הסבתא של הבן-דוד של החבר הדמיוני שלי יכולה לנצח אותו!

"התחרות בעוד שבוע", מלמל לעצמו אדם, "ולא התאמנתי בכלל מאז שהגעתי. היום אני חייב להתחיל".   וכעבור כמחצית  השעה  כבר היה מוכן לאימונים.

הוא החל עם שדים, עבר לרוחות, ואז הגיע שימי, במטרה ללעוג לאדם. אדם היה שקוע באימונים והחליט להתעלם משימי. מה שהרגיז את שימי הרבה יותר, והוא החל לתקוף את אדם, שחוץ מהעובדה שהיה מותש מ-3 שעות רצופות של אימונים, הוא גם לא היה מוכן לזה בשום צורה שהיא, ולשימי היה יתרון עצום.

אדם כבר ראה את חייו חולפים על פניו, אך למזלו, מאסטר שבא לצפות בתחרות עבר בסביבה ועזר לו. הוא עצר את שימי בלי להניד עפעף.

שימי ניסה לתקוף גם את המאסטר, אך לא היה לו אפילו סיכוי קלוש לגרום לו לנזק כלשהו, והוא עזב את המקום. אדם היה אסיר תודה, והתנצל שהוא חייב ללכת ולהמשיך באימונים. המאסטר הציע לאמן אותו. "אחרי מה שראיתי היום, אני חושב שאתה צריך להיות נואש לאימון שלי. בצורה הזאת, שימי הזה הולך לאכול אותך בלי מלח", הוא אמר.

אדם חשב לעצמו: מי אני שאתווכח עם המאסטר? הוא יודע מבין בזה הרבה יותר ממני.

והסכים להתאמן אצלו.

במשך כל השבוע הוא עבד קשה, אך ביום שלפני היום הגדול ידע שהוא צריך לנוח כדי לאגור כוחות, ולכן ויתר על האימונים. בעיקר בעצת המאסטר.

יום התחרות הגיע ואדם היה נרגש מאוד לקראת התחרות. וכך גם כ-150 מתמודדים נוספים.

התחרות החלה ואדם צפה בכל מתמודד ומתמודדת, ובשיטות הלחימה שלהם. לומד אותן ומתכנן את מהלכיו.

השלב הראשון היה באולם עצום שהיה מחולק לכ-25 רחבות. ובכל פעם עולים 2 מתמודדים לכל רחבה ונלחמים אחד בשני במשך 10 דקות. המתמודד הראשון שלא יוכל להמשיך להילחם או המתמודד בעל האנרגיות הנמוכות ביותר, יפסיד.

אדם נלחם במתמודדת שהייתה מאגית חזקה והשתמשה בצ'אקרת אש וצ'אקרת מים. היא שילחה בו נתזי מים ושלוחות אש. אדם הצליח להתחמק ואף להביס אותה לפני תום הזמן, ועבר לשלב השני, אליו יגיע מתמודד שניצח בכל רחבה.

השלב השני נערך כשבוע לאחר מכן.

בשלב השני על המתמודדים לרפא אדם חולה בצורה הטובה ביותר. לשם כך הוקצו להם יומיים.

אדם עשה זאת בצורה מעולה. החולה היה על סף מוות, ולאחר יממה בחזקתו של אדם כבר קם מהמיטה. ביממה שנותרה, אדם לא עזב אותו לבדו כלל, וכשחזרו לאולם לשלב השני, כבר היה מקפץ ביתר קלות ואף התחרה באדם בריצה וניצח אותו.

כמובן שאחרי זה אדם עלה לשלב השלישי, אליו עולים 5 המתמודדים בעלי הניקוד הגבוה ביותר מהשלב השני.

השלב השלישי נערך לאחר יומיים.

בשלב זה כל מתמודד שולף פתק מתיבה. הפתק קובע מה הישות מולה יצטרך כל מתמודד להילחם.

אדם שלף פתק מן התיבה.

"שד".

ופתאום משום מקום הופיע שד גדול, מאיים ועצבני על שהעירו אותו והביאו אותו למקום הרועש והלא מוכר הזה.

שדה אנרגיה חסר צבע הופיע מסביב כדי למנוע בריחה של השד ו/או כדי למנוע ממנו לתקוף את הקהל.

השד היה עצבני, והוא החל לתקוף את אדם. אך אדם, שהתאמן אצל המאסטר, החל לתקוף אותו בחזרה.

בתחילה השד נרתע, אך התעשת, וחזר לתקוף את אדם.

פתאום אדם ראה הבזק אור מסנוור מכיוון הקהל, ואיבד את ריכוזו. עד שהצליח להתרכז בחזרה, השד הצליח להתאושש ובעט בו בכל הכוח, והעיף אותו לצד השני של האולם.

אדם קם בקושי, וחיכה.

הוא חיכה שהשד יתקרב אליו.

השד, כמובן, לא היסס והתקרב. והתקרב, והוא ממשיך להתקרב.

ואז פתאום בבת אחת, בלי שום הכנה מוקדמת, אדם שלח את כל כוחו בשד והשד התפוגג כלא היה. פשוט נעלם באוויר.

מה שהשד לא ראה קודם, שגרם להפסד, הוא שאדם פשוט עומד ומחכה שיתקרב. אך הוא גם התרכז. התרכז חזק מאוד בריכוז כל האנרגיה שלו בהתקפה, וברגע המתאים הוא שילח אותה בשד, שלא היה לו שום סיכוי נגד התקפה חזקה כזו, ועוד ממרחק כה קרוב.

"ואדם מנצח ועולה לשלב הגמר!!", נשמע קול השופט לאחר שאדם הביס את השד כליל.

ואדם כ"כ שמח, היה כ"כ נרגש, שהוא שכח שאת כל האנרגיה שלו הוא שילח על השד. הוא שכח לגמרי שהוא מותש לחלוטין. האנרגיה שלו כאילו התמלאה מחדש. עד שחזר הביתה, כשפתאום הרגיש את אותה הרגשה כמו ברגע ששילח את כל האנרגיה שלו בשד. ופשוט נרדם על המיטה בתוך שנייה אחת, לשינה עמוקה ורצופה.

לאחר יומיים התקיים השלב הרביעי- שלב הגמר. אליו הגיעו 2 המתמודדים שקיבלו את הניקוד הגבוה ביותר. אחד מהם הוא אדם.

והשני שימי.

לא תאמינו איזה חיוך עלה על הפנים של שימי כשראה שהוא מתמודד נגד אדם.

"כל כך קיוויתי שאתה תהיה זה שיתמודד מולי בשלב הזה", אמר שימי לאדם, "עכשיו אפשר לסיים את הקרב הקטן שלנו. רק שעכשיו המאסטר הזקן כבר לא יציל אותך".

"לא יהיה בכך שום צורך", השיב אדם בשלווה, "לגביך, אני מקווה שאתה יודע להפסיד בכבוד".

נשמעה שריקת הפתיחה ובזה הסתיימה השיחה.

אדם ושימי היו נחושים בדעתם לנצח.

וכל אחד נתן את כל מה שיש לו. הוא לא היה מוכן להפסיד.

ואז ראה אדם הבזק אור מסנוור בדיוק כמו בקרב שלו עם השד. אבל הפעם מכיוונו של שימי. רק שהפעם זה לא עבד עליו.

שימי איבד את הריכוז שלו לכמה רגעים, עקב המאמץ ליצור את הבזק האור ואדם ניצל זאת בשביל לגמור את הקרב.

"והמנצח בתחרות העולמית הוא.............. אדם!!".

ואז שדון קטן ואדום עם עיניים ירוקות קטנות אף מחודד וכנפיים דקות ומחודדות בצבע אדום עז, בשם אדם, קם מהמיטה, עצוב שהוא לא בן אדם.

הסיפור משתתף בתחרות הכתיבה "סיפורי מדע בדיוני/פנטזיה" בבלוג "כתיבת נוצרת".