שמ-מים

זה משפט מאוד חכם ששמעתי היום בעודי טיילתי לתומי בחצרות ת"א,

מנסה לאסוף חתולים לפרוייקט הענק במיוחד שלי "פנחס חתולי"

אבל עליו עוד תשמעו. [ (: ]

בינתיים, נחזור לעניין, בעודי אורבת לחתולים ומסווה את עצמי במיומנות, הגיחו מאחורי פינת הרחוב שלושה נערים שסבלו מהזנחה עצמית עצומה ומזהות מינית לא מוגדרת.

במראה ראשוני נראה היה שהן היו שתי בנות ובן.

הם עמדו והצטלמו. איזה יופי, אני אוהבת שמנציחים רגעים דומיננטים ובעלי משמעות, כל כך נוגע ללב. NOT

ואז הם ראו אותי, (כן טוב, כנראה שצבעי ההסוואה שלי לא פעלו במיוחד) ובקשו ממני לצלם אותם.

אז רגע לפני שפירקתי את כולם במכות כי הם הבריחו חתול-זבל מכובד מהאיזור צילמתי אותם.

טוב נו, בלי הקטע של המכות, כי אני נערה טובת לב. פשוט צלמתי אותם.

ואז נערה חביבה שכנראה הייתה באמצע הכרזת מלחמה (היא הייתה לבושה באדום שחור אדום שחור אדום שחור שחור שחור שחור) שאלה את השאלה הסופר-מולטי-ביותר ועד מאוד חכמה.

היא שאלה:

"זה העיינים שלך?"

לא יקירתי, הן של דודה שלי. לקחתי בהשאלה.

ועכשיו נשאלת השאלה הבאה: מה לעזאזל!?!?@##^?^#$?$&%?&%$#?$#&%

מה זאת אומרת אם הם העיינים שלי? למה היא חיה בסרט של סטיבן שפילברג ששם מחליפים לאנשים עיניים?

למה היא טיפשה? למה היא לבושה כמו קקה? והכי חשוב, מה לעזאזל הייתה המטרה מאחורי השאלה הזאת?

כל זאת, בפרק הבא. סתם לא, כל זאת בשורה מתחת.

ובכן, אחרי השאלה שמצריכה מחשבה רבה במיוחד אמרתי "מה?".

למען האמת כן, ציפיתי לתשובה הגיונית, אבל הדבר היחיד שבו זכיתי היה צחוק ממש לא חכם, וחטיפת המצלמה מהיד שלי. שלושת היצורים התרחקו בדילוגים בעוד הם פועים "תודהההההההההההההההההה".

ואז הלכתי לחתוך ורידים מרוב יגון וייאוש (הביתה).

סוף.