יום אחד, גם השמיים יקרסו.

לכל החברים שלי שלא מבית הספר שלי- מצטערת. זה היום האחרון שלי על המחשב ועל האינטרנט. אמא שלי נתנה לי להגיד שלום.

 כמובן שאני כותבת את זה אני בוכה, אבל אין ברירה.

אם אתם שואלים, אני אספר. אמא שלי ראתה את הפירסינג . אני פוחדת שהיא תיעלב.

אני לא יוצאת בחצי שנה הקרובה, וזה סופי. לא מביאה חברים. 

כל מי שלא בבית הספר לא יראה אותי ולא יתקשר איתי, כי גם את הפלא מחרימים לי . וכולם, כן כולם, אני ממש מצטערת. כולכם חברים שלי, אני אוהבת אותכם. חצי שנה אני לא יתקשר איתכם וזה הרבה אבל לא נורא.

סליחה, אני מצטערת.

אם תראו את זה תדעו שאני מצטערת ואוהבת אותכם.  

העידכון האחרון שלי בחצי שנה הקרובה. אני מרגישה כיאילו אני עוברת לאיזה אי בודד.

אני כ"כ עצובה.

אמא, אני מצטערת. מצטערת ואוהבת אותך.

חצי שנה אני לא אהיה פה, אין צורך להגיב אם לא בא לכם.

האחריות עליי עוברת אליך.

אני מפחדת...

אתה רע.

לא להלחם בכם\ אני..

 אל תעזבו אותי,

אל תשכחו אותי.

אל תגידו לי- לא להילחם...

בכם.

והשתיקות שבי,

האהבות שבי,

רק ייקחו אותי למקום אחר,

רחוק יותר.

לא לראות ולא לשמוע,

רק לשבת ללא נוע,

פקודה אחת- רק שלכם,

ואני כבר לא איתכם.

נפרדו כל הידיים,

זה כבר לא הולך בשניים.

להיות לבד ולא יותר,

לא להחליט לא לוותר.

פזמון:

אל תעזבו אותי,

אל תשכחו אותי.

אל תגידו לי- לא להילחם...

בכם.

והשתיקות שבי,

האהבות שבי,

רק ייקחו אותי למקום אחר,

רחוק יותר.

כל התקוות שלי קניתם,

החלומות אותם בניתם,

עזבו הכל, אמרו שלום,

לא לקוות ולא לחלום.

הסימנים שבי הטבעתם,

השתיקות שלא הפרתם,

לנצח ישארו,

ישארו - לא יעברו.

פזמון...

לא לחזור ולא לשכוח,

לא להבליג ולא לסלוח,

להיות חזק ואמיתי,

הם לא ייקחו אותי.