מים חיים

בסוכות ישנה מצווה שלכאורה נראית קצת מוזרה:

"ושמחת בחגך" (דברים, פרק ט"ז פס' י"ד)

"והיית אך שמח" (דברים, פרק ט"ז פס' ט"ו)

2 שאלות :

1. מדוע דווקא בסוכות? הרי ישנה תמיד חובה להיות שמח! כעין המימרא הידועה:

"תמיד בשמחה!" ומי שלא בשמחה צריך למצוא אותה טוב טוב! שמחה זה חיים!

שאלה שניה והיותר אולי מרתקת -

2. האם ישנו ציווי על הרגש? הרי שמחה זה רגש!

ממתי אפשר להגיד לאדם - "תהיה שמח!!!" אותו אחד יענה - "לא רוצה.." כי בדיוק אתמול קרה לו מקרה מצער במיוחד.. איך אפשר לצוות על האדם לשמוח? (על השאלה איך אפשר לצוות בכלל על האדם משהו, הרי הוא אדון לעצמו לכאורה אשמח לדון ולכתוב על כך בפעם אחרת.. למתעניינים, וזה לא מתוך שאני מבין גדול..)

אלא שלשתי השאלות תשובה אחת:

דווקא בסוכות!

בסוכות אתה יוצא החוצה, לאוויר הפתוח, נושם, מריח את הפריחה, רואה את העלים הנושרים, וקצת מרגיש חורף.

אתה כבר לא בבית.

יצאת לסוכה.

הינך מחובר בנימי נשמתך לבריאה, לטבע הגדול, לעליונות של היקום, לקטנות שלי.

זו סיבה לפחד יותר, יצאתי החוצה מן המיצרים של ביתי, אין לי כלום, יש לי מצווה לשבת בסוכה 7 ימים. מה עם כל מה שצברתי, רכשתי, בניתי לעצמי בתוך העולם הזה, משהו שאני יכול להתגאות בו.

לא בסוכות.

בסוכות זו היציאה החוצה, לשכוח הכל להתחבר יחד עם כל ישראל ולשמוח! - השארת את דאגותיך בבית.

סוכות מלמד אותנו שהשמחה אינה פסיבית ונגררת אחרי מצבי רוח כאלו ואחרים שנקלעת אליהם במהלך החיים, אלא ששמחה זה דבר שצריך לבוא מתוכך, בגללך, כי אתה רוצה לשנות.

ודווקא בסוכות ביציאה החוצה, לשכוח מהלחצים ל- 7 ימים! אתה חופשי! ושמח.

כשהאדם במרוץ חייו, הוא כל הזמן סביב נכסיו ודאגותיו, הוא עצבני.

בסוכות הוא בסוכה, הוא שכח מזה, סוכות מלמד אותו לשמוח, ואיך לעשות את זה כל השנה.

תצא מידי פעם החוצה,

תתחבר לבריאה,

לטבע,

תבין שכלום בעצם לא שלך,

ישנם פתאום חיים ענקיים בחוץ שכל הקרקע נשמטת מתחת לרגליי פתאום

אז מה אתה דואג?

תשמח,

אתה חלק מדבר עצום!

רק תנסה, תלמד.

סוכות בפתח.

שיהיה לכולם חג שמח!! עם שמחה אמיתית!