המרדף אחר אהבתך

היי לכם..סליחה על ההעלמות חח

אז המצב רוח קצת בקנטים בימים האחרונים..נכון שיש בית ריק , ואין לי כל כך עבודה עכשיו אז יש לי הרבה זמן לצאת, וכמעט כל יום מסיבה אחרת (חלונות הגבוהים, לופט, שפיגל, גריפין, אולד סקול, ארנה...-ההמלצות שלי חח) וכרגיל אני מוקפת בחברים וחברות וכיף והכל..אבל אני מרגישה לבד.

קשה לי בלי קשר רציני בחיים שלי, תחשבו על זה שעכשיו אני בת 18, ומגיל 14 שהכרתי את אלירן אני רק בקשר רציני וכל התקופה הזאת תמיד היה לי חבר (אלירן, גיא, חן, מאור) והתרגלתי למצב הזה. אין מה להגיד זה כיף להיות פנויים בין לבין טיפה להשתחרר והכל, אבל אין מה לעשות- אני אישה של גבר אחד. אני אוהבת שיש לי את הבן אדם שאני אוהבת וחושבת עליו כל הזמן ומתרגשת מלראות אותו, בן אדם שאני יכולה לסמוך עליו שתמיד יהיה שם בשבילי, שיתמוך בי שיגרום לי להרגיש מיוחדת ונאהבת. מישהו שאני יוכל להגיד עליו שהו אלגמרי לגמרי שלי, ואני שלו.  וקשה לי בלי זה. זה ל שאני תלותית או נזקקת או נואשת, אני לא צריכה גבר כדי להרגיש שלמה עם עצמי, אבל מרוב שהתרגלתי למצב הזה, שיש את הבן אדם שישלח לך בלילה את הסמס שאומר שהוא אוהב אותך ותירדמי עם חיוך, שיתקשר על הבוקר וישר יהיה לך יום מעולה כי את יודעת שמישהו חושב עליך ישר שהוא קם...זה הדברים הקטנים האלה שהתרגלתי אליהם וחסרים לי עכשיו.

אבל למרות הכל אני לא מוכנה להתפשר על מישהו שלא באמת מוצא חן בעיני, שלא ברמה שלי ושאני לא מאוהבת בו ולהיות איתו רק כדי להגיד "יש לי חבר" -אנשים כאלה אני שונאת..כי אסור להתפשר על משהו או מישהו שלא נראה לך סתם, זה רק יגרום לך לא לראות את האחד שבאמת צריך להיות שלך כי כשהוא יופיע סוף סוף את תיהי מרוכזת בסתם מישהו.

יש כמה בנים שרוצים אותי עכשיו ומדברים איתי, מנסים להתקדם וזה..אני לא רוצה אף אחד מהם. אף אחד מהבנים שהכרתי בזמן האחרון (והכרתי מלא) לא באמת עשה לי משהו, אפילו לא את הרגש הכי קטן, אז בטח שלא את הפרפרים בבטן שיש לי מבן אדם שאני אוהבת.

וכל החורף הזה עכשיו, שתמיד היה נתפס בעיני כעונה הכי רומנטית, ותמיד הייתי  רגילה להעביר אותו בכיף עם חבר שלי, שאי אפשר לצאת כי יורד גשם והיינו מתכרבלים ביחד מתחת לשמיכה כל הלילה ורואים איזה סרט עם תה/נס/שוקו ומלא מלא עוגיות.. קשה לי לשבת בבית לבד ולהיזכר איך העברתי חורפים קודמים ולהתעצב שזה לא המצב כרגע. אני לא אתפשר על סתם מישהו אז עכשיו אני די לבד אפשר להגיד, וזה מוזר לי ואני לא רגילה. וזה שרוב החברות שלי כרגע נמצאות בקשר רציני ורק אני לא - לא בדיוק מקל על המצב.

בא לי כבר להכיר את האחד שיגרום לי באמת להתרגש,לצפות, להתלהב,לרצות להשקיע ולא להפסיק לחשוב עליו. כבר חודשיים שאני ומאור פרודים, לו יש חברה חדשה ואני לא הצלחתי למצוא עדיין אף אחד שיגרום לי להרגיש כמו שהרגשתי אל מאור, או אפילו יותר מזה. 

קשב לי וכואב לי ואני חושבת על זה הרבה כי גם אין לי כ"כ תעסוקה כרגע (כבר חודש שלא קיבלתי אף עבודה ורוב החברים שלי בצבא..נראה לי שאני לא יחכה עד שההורים יחזרו מארה"ב ויתחיל לעצב את החדר החדש שלי -אני עוברת ליחידת דיור בקומה העליונה בבית שלנו שפעם הייתה שייכת לאחי- לפחות זה קצת יעסיק אותי חחח אין כמו לעצב חדר כמו שאת אוהבת) אז אתם מוזמנים לתמוך, לא יזיק

לילה טוב.