המרדף אחר אהבתך

היי :)

ישר ולעניין- המצב רוח שלי השתנה מקצה לקצה בימים האחרונים.

כנראה שכדי להשלים עם כל המצב ועם הגילויים האחרונים הייתי צריכה פשוט לפרוק את הכל. אחרי התלבטות ארוכה החלטתי להיפגש עם מאור ולשאול אותו אם הוא באמת בגד בי (יותר מדי אנשים אמרו לי שאני סתם מיהרתי להסיק מסקנות) ולהתעמת איתו ולסגור את הסיפור אחת ולתמיד.

התלבטתי מאוד כי לא רציתי להשפיל את עצמי ולהראות לו שעדיין אכפת לי ממנו, ושאני עדיין פגועה ועצובה מהפרידה בזמן שהוא המשיך הלאה. בסוף החלטתי שהשקט הנפשי שלי יותר חשוב מהדעה שלו עלי ואם זה מה שירגיע אותי אז אני יעשה את זה.

בינתיים גם שמעתי שהוא יודע שאני יודעת שהוא בגד בי. בגלל זה ידעתי שכדי להפגש איתו זה צריך להיות "במקרה" , כי אם אני אנסה לקבוע איתו הוא יתחמק, אני מכירה אותו יותר מדי טוב.

בגלל כל הידידים המשותפים שיש לנו זה לא היה בעיה בשבילי לברר מתי הוא לבד ופשוט להופיע שם. תכננתי להוציא עליו את כל העצבים וכל המרירות שאגרתי בתוכי בימים האחרונים, הפרידה היפה שהענקתי לו לא הגיעה לו. אחרי כל השקרים שלו שגיליתי והאופי החרא שלו שיצא לי להכיר רק עכשיו כבר לא כל כך כאבה לי הפרידה, רק כעסתי עליו ,נגעלתי ממנו ושנאתי אותו, ורציתי רק לדעת אם הוא בגד בי או לא. ידעתי שכשאני ידע את האמת אני אתגבר עליו והפעם באמת.

וביום שבת היה לי קצת זמן פנוי לשם שינוי. ביררתי ותוך חמש דקות הבנתי שהוא היה בבית (הוא בצבא רוב הזמן...בסיס סגור) והתכוון ללכת לידיד שלי לשחק בסוני עם כל הבנים. ידיד שלי אמר לי את זה והבטיח לסמס לי כשהם מסיימים לשחק שאני ירד למטה (הבית שלו נמצא בדיוק מול הבית שלי).

תקראו לי רעה, תקראו לי משועממת, תקראו לי ילדה קטנה, אבל החלטתי לעשות לו את המוות על הבגידה הזאת. צעד ראשון- להוציא לו את העיניים

לבשתי ג'ינס סקיני נמוך בגוון אפור בהיר, חולצה שחורה חלקה צמודה ונעלי עקב שחורות. הוספתי גקט אפור אלגנטי ומחמם מאיטליה (היה קפוא, במזל באותה שעה לא ירד גשם) שאני מתה עליו מרוב שהוא מיוחד (אני הכי אוהבת להתלבש פשוט יחסית- ג'ינס,חולצה חלקה - ולשים אותו מעל והוא משדרג את כל הלוק חח), עגילי כסף עם אבנים שקופות נוצצות לא אמיתיות ארוכים ועשירים, השעון הכסוף שלי של גאס שסבא קנה לי ליום הולדת, וחגורת כסף דקיקה ועדינה שהשחלתי לגינס. השקעתי על האיפור וחוץ מהאיפור הרגיל שלי שכולל מייק אפ, סומק,מסקרה ועיפרון שחור הוספתי צללית כסופה עדינה ופס אייליינר שחור. השיער היה כרגיל עם פן (לפני חודשיים צבעתי שוב והפעם לחום בהיר עם גווני דבש ובלונד כהה- מדהים! הייתי צריכה קצת שינוי ונמאס לי שהשיער היה סתם חום וארוך אז דירגתי אותו והשארתי את האורך -שכבר עבר את אמצע הגב- ועשיתי שוב פוני לצד),ובכוונה שמתי את הבושם שלי שהוא הכי אוהב. התוצאה הסופית הייתה יותר טובה אפילו ממה שתיכננתי חח..מגיע לו :)

כשהגיע הסמס מידיד שלי פשוט יצאתי מהבית, הוצאתי את האוטו מהחנייה ובאתי לצאת איתו לכביש בדיוק שמאור ושלושה בנים אחרים יצאו מהבית שממולי. קראתי לאחד מהם (דווקא לא למאור) וארבעתם באו לקראתי. יצאתי מהאוטו וכמובן זכיתי למבט בוהה מצד מאור בערך לחצי דקה. לא אמרתי להם שלום אחד אחד כי באמת שלא ידעתי אם להגיד לו שלום או לא..אז פשוט נעמדתי איתם ואמרתי שבדיוק באתי ללכת לחברה ושממנה תכננו לצאת יותר מאוחר לאנשהו (הייתי צריכה להצדיק את הלבוש חח). דיברנו כמה דקות ומאור שתק כל הזמן הזה. בקושי הסתכלתי עליו. ואז אחד מהם אמר "יאללה נזוז?" אז הם באו ללכת ואמרתי "רגע מאור. חכה שניה אני רוצה לדבר איתך". עדיין אין לי מושג מאיפה שאבתי את האומץ להוציא את המשפט הזה מהפה. הוא היה נראה קצת מופתע שפניתי אליו בכזאת ישירות אחרי שבמשך כל השיחה בכלל לא הסתכלתי לכיוון שלו. השאר הלכו ונשארנו רק שנינו, אווירה מגעילה ואני כולי לחוצה מתחילה לחשוב אם כל העסק הזה היה כדאי בכלל. נכנסנו לאוטו כי היה קר וכבר הקפצתי אותו הביתה. כל הדרך (דקה וחצי) לא החלפנו אף מילה ויכולתי לראות עליו שהוא בלחץ, אולי גם פחד? טוב, בהחלט היתה לו סיבה.

הכי הפתיע אותי שחשבתי שכשאני יראה אותו כל הכאב של הפרידה יעלה מחדש אבל הדבר היחיד שהרגשתי היה גועל ועצבים. שמחתי כי לא רציתי לבכות הפעם, כל המטרה של זה היתה להחזיר לי את הכבוד, לא לאבד אותו שוב. שהגענו נעצרתי מול הבית שלו והחניתי. בכוונה משכתי זמן עם כל העיניין של האוטו ויכולתי להרגיש שהוא כבר מתפוצץ מבפנים. בסופו של דבר ברמתי את הראש ובפעם הראשונה מאז הפרידה הסתכלתי לו בעיניים.

"על מה רצית לדבר?" הוא היה ישיר. פתאום כל ההכנות, כל השיחות שעברו לי בראש שתיכננתי בהם מה אני יגיד לו ומה הוא יענה, הכל נמחק ולא ידעתי מה להגיד.

אחרי כמה שניות אמרתי לו שמאז שנפרדנו שמעתי כמה דברים בקשר אליו ובקשר אלי (בכוונה לא אמרתי "אלינו"), ולא רציתי סתם להתעצבן משמועות לפני שהוא יגיד לי את האמת. התחלתי עם הדברים ששמעתי שהוא אמר עלי, כל מיני לכלוכים למיניהם. המשכתי בעוד כמה דברים שגיליתי שהוא שיקר לי עליהם בזמן שהיינו ביחד ובסוף, הגעתי לזה ששמעתי שיש לו חברה חדשה ושלפי מה שהבנתי הקטע ביניהם התחיל עוד שהיינו ביחד. לא רציתי לפתוח את השיחה ככה. רציתי להתחיל כל נושא ולתת לו להגיב אבל כל הדברים ששמרתי בבטן פשוט התפרצו בבת אחת ולא יכולתי לעצור. כל הניסיונות שלו לקטוע אותי ולהסביר לא כל כך עזרו לו כי המשכתי לדבר עד' שפרקתי הכל, כל מה שהכאיב לי בתקופה האחרונה. שסיימתי הוא התחיל לדבר. אנחנו בדיוק אותו הדבר, שיש לנו משהו להגיד אנחנו נגיד אותו ואף אחד לא יוכל לקטוע אותנו באמצע. ובאמת הוא התחיל להכחיש בהתחלה הכל ושניסיתי לתת לו הוכחות והוא לא נתן לי לדבר והמשיך. בסוף כן הצלחתי לקטוע אותו ומשם זה התפתח לריב ולצעקות. אחרי כל ההוחכות שהבאתי לו על זה שאני יודעת שההיא שהוא אמר לי שהיא קרובת משפחה היא סתם אחת שהוא בגד בי איתה, הוא לפחות הודה בזה קודם..רבנו על זה והוא אמר שהוא היה מסטול וזה היה בדיוק ביום שרבנו בטלפון והוא היה עצבני ושתה הרבה והתחרט על זה ולא רצה לספר לי כדי שאני לא יפגע עלק. את כל שאר הדברים הוא הכחיש , לא משנה כמה הראיתי לו שזה נכון ושעליתי על השקרים שלו. הוא התחיל לתקוף אותי בחזרה ואמר שמה פתאום יש לי זכות להתעצבן על זה שיש לו חברה כשהוא שמע שאני הכרתי מישהו יום אחרי שנפרדנו. בשלב הזה אמרתי לו שזה כל ההבדל, שאני הכרתי אותו אחרי שנפרדנו, לא בזמן שעוד היינו ביחד. הוא הכחיש ואמר שלא היה בינהם כלום לפני זה אבל לא האמנתי ובסוף הוא הודה שהם התנשקו. הוא היה מבוייש ולא העז להסתכל לי בעיניים כשהוא אמר את זה. הוא התחנן לסליחה ואמר שהוא עדיין אוהב אותי וזה היה סתם כי נמאס לו כבר מכל המריבות שלנו והוא היה עצבני עלי והיא נדבקה לו לתחת ויצא שהם התנשקו. הוא אמר שהיה לו כיף איתה כמו שהיה לנו בהתחלה לפני כל התתקופה שרבנו כל הזמן ובגלל זה הוא נמשך אליה, כי נמאס לו שאצלנו הכל היה כבד, ואיתה זה היה קליל כזה. אני אשקר אם אני יגיד שלא נפגעתי באותו רגע כל כך חזק. אבל ידעתי את זה, הרי הייתה לי הרגשה שקרה ביניהם משהו עוד לפני שכולם ידעו שהם ביחד, עוד שאנחנו היינו ביחד. זה פשוט אימת לי את החשדות ומוזר להגיד את זה, אבל זה הרגיע אותי לדעת סוף סוף את האמת. הויכוח התלהט פה ושם והתחילו לכלוכים ודיבור לא יפה. ראיתי שכאב לו שהזכרתי לו שאלירן בגד בי לפני שנתיים והוא היה שם לראות איך נשברתי מזה..והוא עשה בדיוק את אותו הדבר- בגד כי נמאס לו.  בסופו של דבר אמרתי לו שלא ידבר איתי יותר בחיים וינתק ממני את הקשר כי אני לא רוצה שיחשבו עלי שאני בקשר עם אנשים כמוהו בטעות. שאני בשוק ממה שנהיה ממנו ושאני מתביישת להגיד שבכלל היינו ביחד. הוא ביקש סליחה אבל הדבר היחיד שעניתי לו זה שיצא מהאוטו. סליחה זה הדבר האחרון שהוא היה מקבל ממני.

הוא ניסה עוד כמה פעמים לבקש סליחה והתחנן..אמר שחבל שהכל נגמר ככה. עניתי לו שחבל שהכל בכלל התחיל, ושיצא מהאוטו. אחרי המילים האלה הוא שתק (זה היה מוזר אחרי שעה שלמה של צעקות) ויצא מהאוטו. הוא סגר את הדלת בעצבים ונכנס לבית שלו בלי להסתכל עלי. מאז לא ראיתי אותו ולא דיברנו.

מה שכן, אני בהחלט מרגישה הקלה, שהוצאתי את כל מה שהיה לי בלב ושביררתי את האמת. עכשיו אני יכולה לכעוס עליו בצדק.

אחרי שהוא נכנס הביתה נסעתי עוד קצת בלי מטרה,סתם עשיתי סיבובים  ובסוף הגעתי לים. ישבתי קצת בתוך  האוטו איזה רבע שעה והסתכלתי על הים- הדבר היחיד שמרגיע אותי במצבים כאלה. אחרי כמה זמן העצבים עליו נרגעו והגעתי למסקנה שבאמת אפשר להגיד שהתגברתי לגמרי. כל השיחה איתו, ההכחשות והתירוצים העלובים שלו גרמו לי להיגעל ממנו ולא להבין מה עשיתי איתו בכלל. חזרתי הביתה בהרגשה טובה, עם כל כמה שזה מוזר 

החברות עזרו ובאמת יצאנו בסופו של דבר למסיבה (למרות המזג אוויר) באותו ערב. הכל היה כל כך הזוי וחלק מהחברות לא האמינו שלקחתי את זה כל כך בקלות, אבל אני יודעת שכבר התמודדתי עם הכאב במשך יותר מחודש שאנחנו פרודים, הפעם הזאת הייתה רק סגירת מעגל שהייתי צריכה אותה. ההחזרה של הכבוד שלי שכל כך הפריע לי שאיבדתי אותו...בגלל זה השיחה גרמה לי להרגיש טוב יותר. הבנתי שלא הפסדתי כלום, ואני צריכה פשוט לשמוח שגיליתי את האמת.

מאז הכל הרבה יותר טוב. בכנות אני יכולה להגיד שהמשכתי הלאה. הימים האחרונים היו ממש כיפיים.

שבוע הבא ההורים שלי נוסעים בפעם המיליון לארה"ב..הייתי אמורה לנסוע איתם אבל קיבלתי עבודה שלא רציתי לפספס אז נאלצתי לוותר על הטיול. לא הפריע לי כל כך כי גם ככה כבר הייתי בארה"ב פעמיים כבר (וגם כמעט בכל אירופה) והמקום היחיד שבא לי עליו עכשיו זה אוסטרליה..אבל לשם אני אסע רק עם חברות אחרי צבא..כבר קבענו חחחח. ואחי כמובן גם ככה בצבא כל הזמן אז יהיה לי בית ריק ל3 שבועות.

בקיצור אני אופטימית...ושמחה שהצלחתי להתגבר על מאור סופית. עכשיו רק נשאר לחפש את המאושר הבא .