שנינו שתקנו ופתאום הוא הושיט את ידו ולא עברה שנייה וכדור הנייר היה אצלו ביד.
הוא פתח את הדף.
אני: עזוב את זה.
שגיא: למה? זה דווקא נראה לי מעניין
אני: תעזוב את זה באמת, אין פה משהו מעניין לקרוא.
ראיתי שזה חסר טעם ואין לי מה לומר אז ישבתי שבשקט ושמתי את ראשי על השולחן.
לאחר כמה דקות של שתיקה שגיא אמר: "אז זה הסיפור שלך. אני חושב שהגזמת קצת עם הסצנה הזאת של הילדה המסכנה והאומללה".
אהבנו, אהבנו, כמו שלא נאהב עוד לעולם- פרק 5
הסתכלתי עליו ולא הבנתי על מה הוא מדבר, מה הוא רוצה ממני .
אני: מה ?
שגיא: מה, מה ?
את רוצה שאני אחזור על זה שוב ?!
אמרתי שאני חושב שקצת הגזמת עם הסצנה הזאת של הילדה המסכנה והאומללה.
לא הבנתי על מה הוא מדבר ומה הוא רוצה ממני אז צעקתי עליו: על מה אתה מדבר?
מה כבר אתה יודע עלי?
חבורת הבנות שישבו בכיתה הפנו את מבטן אלי, וראיתי איך הן מתלחששות ביניהן ואומרות: "אין היא לא נורמאלית, ידעתי מהרגע הראשון שהיא נכנסה לכיתה שמשהו איתה לא בסדר, למה היא באה דווקא לכיתה הזאת?!"
שגיא: מה אני יודע עלייך?
הוא צעק בחזרה וכל הבנות הקשיבו לו.
אני יודע עלייך את זה, והקריא את מה שכתבתי בדף.
אני: אתה לא נורמאלי!
זה ממש לא מה שאתה חושב.
שגיא: אה, כן?!
ומה אני חושב?
שתקתי, לא ידעתי מה לומר באותו הרגע רק ידעתי שהדמעות שוב חונקות את גרוני ואני מתאמצת שלא לבכות.
שגיא: בואי אני אגיד לך מה אני חושב: אני חושב שאת פשוט ילדה מסכנה!
מה את מתנהגת ככה כי חבר שלך זרק אותך?! אז הוא זרק אותך לא סוף העולם. לקחת את זה ממש קיצוני טוב שגם לא התאבדת!
באותו רגע עברה בי צמרמורת. לא שמעתי כלום, הייתי אטומה. "הלוואי שהוא היה עוזב אותי ולא מת, הלוואי" חשבת לעצמי. שמעתי את אחת הבנות אומרת: "אמרתי לכן או לא אמרתי לכן שהיא חולת נפש?!"
ראיתי במבטו של שגיא שהוא כאילו מחכה שאגיד לו משהו, שאחזיר לו אבל אני, אני לקחתי את התיק שלי ויצאתי מן הכיתה בריצה.
יצאתי ממבנה בית הספר והתיישבתי בדשא: "לא! את לא יכולה לוותר לו. תראי לו מי את, תראי לו שהוא לא יכול להגיד לך כל מה שבראש שלו ושאחר כך הבנות שבכיתה יתחילו לרכל עלייך" הקול הפנימי שלי אמר לי. הרגעתי את עצמי וחזרתי לכיתה לקחתי נשימה עמוקה והלכתי לכיוון של שגיא שבאותו רגע ישב עם דביר.
אני: שגיא בוא רגע
דביר: אחי, אז היא מדברת
שגיא הסתכל עלי ולאחר מכן על דביר וקם.
אני: תתקרב, מה אתה מפחד ממני? או שאולי גם קראת שאני כלב ואני נושכת?!
שגיא התקרב אלי ועמד מולי, הושטתי את ידי והבאתי לו סטירה. הסטירה הייתה כל כך חזקה שצליל הסטירה נשמע בכל הכיתה.
אני: עכשיו לך ותגיד בכל הכיתה שאני חייה. תוסיף עוד משהו לרשימה שלך.
ואם כבר מדברים על אנשים שהגזימו, אתה פה הוא המגזים!
אולי תכתוב שיר על דף על אונס ואני אגיד שאתה פשוט חולה נפש כי אתה אנס?!
שגיא הסתכל עלי ולא אמר כלום, הבנות שהיו בכיתה הסתכלו עלי והיו בהלם. הלכתי למקומי התיישבתי ולאחר כמה דקות התחיל השיעור. המורה לתנ"ך נכנסה והקריאה שמות, לאחר מכן הסתכלה עלי ואמרה: אותך אני לא מכירה"
אני: אני תלמידה חדשה פה
שגיא התפרץ לשיחה שלי ושל המורה ואמר: תלמידה?! חולת נפש!
המורה: שגיא צא מהכיתה וחכה לי בחדר המנהלת!
חצוף.
שגיא: מה? אבל אני לא עשיתי כלום על השתגעת?
המורה: אתה גם מתחצף?!
לי לך ולהורים שלך יש הרבה על מה לדבר. עכשיו צא
שגיא: אבל...
המורה: שום אבל, אל תחמיר את המצב עוד יותר.
שגיא יצא מן הכיתה והמורה כתבה את שמי ביומן שלה ולאחר מכן יצאה מהכיתה.
ברגע שהמורה יצאה מהכיתה כולם קמו ממקומותיהם ונהיה רעש בכיתה.
אני? אני לא שמעתי כלום שקעתי במחשבות. שמתי את ראשי על השולחן ונרדמתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
