בשמלה לבנה.

אולי זה קצת יותר מידי בשבילי.

אולי אני יותר מידי בררנית.

אבל אף אחד שאני פוגשת לא מוצא חן בעיני.

אף אחד לא מספיק טוב.

או שהאופי שלו חרא והוא מהמם ביופי, או שהוא נראה סבבה אבל לא מושך אותי והאופי שלו מדהים.

עוד לא מצאתי את השילוב של שניהם.

ואני מתחילה להרגיש קצת רע עם עצמי בקשר לזה אולי הגיע הזמן להפסקה קצרה מכולם.

אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי ואני מסבכת את כולם מסביבי.

איך פעם זאת היתה אני שמיהרה לקפוץ לקשר ולהפוך את כל העניין לרציני, והיום זה להפך.

הם רציניים וממהרים להגדיר דברים ואני לעומת זאת אומרת להם שקשר מלחיץ אותי.

אולי כי אני יודעת שאני עוד לא מוכנה כי הוא לא בידיוק בפרטי פרטים מה שאני מחפשת.

ומה בעצם אני מחפשת? את זה אני מגלה אחרי שאני יוצאת עם מישהו ואומרת לעצמי מה אהבתי בו ומה לא, מה אני רוצה שיהיה בו ומה כדאי מאוד שלא יהיה בו.

הבעיה שמרוב שהם רציניים והעובדה שאני לא רוצה לפגוע בהם יוצא שבסוף הכל מסתבך אני יוצאת הרעה.

ויש עוד בעיה שאני תקועה על מישהו דפוק.

ביופי הוא בידיוק מה שאני מחפשת, כל פרט ופרט בו מושלם, העבודה שלו מושלמת, תחומי העניין שלו מושלמים מבחינתי אבל מה, הוא דפוק באופי.

וזה מעצבן אותי כי היתי כל כך קרובה למצוא מישהו נורמלי סוף סוף.

שמתי לב שיש לי בעיה עם לקבל מחמאות, אני לא יודעת איך לעשות את זה ואני גם באמת לא אובת שאומרים לי משהו טוב זה מביך אותי ממש. אני גם בדרך כלל חושבת שהם משקרים לי, ואז זה סתם יוצר מצב לא נעים.

ומה המסקנה הסופית?

אני מתוסבכת מאוד.