ביל שפשף את עינייו.
אור היום חדר חזק דרך החלון. הוא קם ממיטתו באי חשק וסגר את התריסים, לאחר מכן נפל חזרה על המיטה.
הוא עוד לא התעורר לגמרי וגם לא היה לו חשק לקום.
הם היו עכשיו בבית מלון בצרפת, בפריז-נשארו עוד 4 הופעות השבוע ואז בסוף השבוע ההופעה האחרונה בבירה שוב שתסכם את סיבוב ההופעות המפרך לחודשיים האלה.
ביל נזכר פתאום בקתלין, והרגיש געגועים.
הפרידה שלהם לפני שיצא לסיבוב ההופעות הזה הייתה לא כל כך יפה.
קתלין ניסתה לשכנע אותו שינסה להישאר עוד יום, וביל כעס עליה והתפרץ בצעקות.
אבל אחרי זה הם דיברו בטלפון כשהוא כבר היה בשדה התעופה, ונראה היה שהרוחות נרגעו, אבל עדיין היה לו ספק כלשהו.
טום וגיאורג נכנסו לחדר.
"אתה בא?"
"לאן?"
"הראיון היום עם בראבו!! קום כבר אנחנו הם יהיו פה עוד רבע שעה"
ביל שנא ראיונות, במיוחד מוקדם בבוקר.
הם נכנסו לחדר והתישבו על הספות, מול המראיין.
הם לחצו ידיים והוא התחיל בראיון
"אז איך מסע ההופעות שלכם עד עכשיו?" שאל המראיין
"ממש נהדר, אנחנו נהנים מכל הופעה מחדש" ענה ביל
"אתם מתגעגעים הביתה לפעמים?"
"כן לפעמים" ענו כולם ביחד
"למה במיוחד?"
"אני מתגעגע לבריכה שלנו, אני מת עליה! וגם להורים קצת" גיחך טום
"ולחברים?"
"קצת" ענו כולם
"ובנות? יש לכם בנות זוג, או שאתם עדיין טוענים באתם רווקים?"
"רווקים!" צעקו טום, גיאורג וגוסטב ביחד.
כל המבטים הופנו אל ביל, המראיין נראה משוגע מהתלהבות לרגע
"מה איתך ביל!? לך יש מישהי?! לא ענית לנו!"
"אהה.......אני..."גמגם ביל. הוא לא היה מרוכז. הוא הפנה את מבטו אל טום שהסתכל אליו במבט של "תשתוק ואל תעיז להגיד כלום!!"
אבל ביל יישר את מבטו אל המראיין "כן...בערך.." גמגם.
המראיין יצא מהכלים "העיתון שלנו יהיה הראשון לדעת את זה.."הוא מלמל לעצמו "נו אז מי זאת ביל?! ספר לנו!" הוא התרגש.
ביל כבר התחיל להתחרט על שהתחיל עם זה.
"זאת סתם מישהי, הכרנו לפני חודשיים וחצי כשהיינו בחופשה" אמר.
"חודשיים וחצי?! זה הרבה זמן! איך הצלחתם להסתיר את זה מהתקשורת כל הזמן הזה?" התלהב המראיין.
"טוב לא ממש נראינו ביחד, היינו נפגשים בבית, או במקומות בלי צלמים.." מלמל ביל
"ואתה מתכוון להציג אותה לתקשורת?"
"לא עכשיו, אני לא רוצה להרוס לה עכשיו תחיים עם כל הצלמים, וחוץ מזה אני מפחד שיפגעו בה.."
"אז תספר לנו לפחות איך היא נראית!"
"היא מהממת. בדיוק כמו שרציתי, ויש לה אופי מדהים, אני ממש אוהב אותה" סיים ביל.
"ראיתם איך המכוער הזה השתגע כשביל סיפר על קתלין?!" צחק טום עשר דקות אחרי הראיון, כשרק הם נותרו בחדר.
"כן! חכה חכה ביל, מחר כל העיתונים יצעקו את הבשורה, הצלמים ירדפו אחריה יותר מתמיד כי הם ירצו לתפוס אותך עם קתלין!" אמר גיאורג.
"אולי לא הייתי צריך לספר" מלמל ביל.
"אבל במוקדם או במאוחר הם היו מגלים" אמר טום "הם יצלמו כמה תמונות שלכם ביחד ואחרי שבוע כולם יירגעו!"
למחרת בבוקר ביל התעורר לצלצול הפלאפון שלו.
"לעזאזל.." הוא רץ חצי ערום בחדר מחפש את הפלאפון
"הלו?"
"ביל.." נשמע קולה של קתלין
"אה היי קתלין, בדיוק הערת אותה מחלום עליו"
"חח..קראתי את הכתבה"
"איזה כתבה?"
"זאתי שבה סיפרת עלי"
"אה!" נזכר ביל בכתבה הארורה מאתמול "כן זה..את לא כועסת נכון?"
"כועסת? למה שאני אכעס?! אתה תיארת אותי שם כל כך יפה, ואמרת כמה אתה אוהב אותי. להפך זה ריגש אותי! הייתי חייבת להתקשר אליך!"
"טוב אמרתי את האמת, מה רצית.." צחק ביל "אבל לבינתיים אני מעדיף לא לחשוף אותך לתקשורת קתלין, זה יהיה ממש בלתי נסבל עבורך"
"כן ברור אני מבינה. אז אני רואה אותך בסוף השבוע נכון? מתי אתם חוזרים?"
"בסוף שבוע כן, שבת בערב"
"אז..אני אוהבת אותך בילבילון"
"גם אני" הוא ניתק את השיחה.
הוא התקלח התלבש וירד אל הלובי, שם חיכו כבר טום, גיאורג וגוסטב והמפיק שלהם.
"יאללה זזים" אמר המפיק
"איפה ההופעה?" שאל ביל
"באיצטדיון הענקי הזה שהופענו בו לפני שנה" אמר טום.
הם הגיעו אל המקום ועשו כמה חזרות. השעות עברו מהר, והערב ירד, האולם התחיל להתמלא בקהל.
ביל ישב נרגש מאחורי הקלעים. זאת הייתה ההופעה האחרונה שלהם לסיבוב ההופעות הזה, והיא היתה עצומה, קהל של 14,000 צופים. הוא לא האמין.
הם יצאו אל הבמה, והאדרנלין זרם בגופם.
ההופעה נגמרה. הם חזרו אל מאחורי הקלעים מזיעים ועייפים, ביל רק חלם על מקלחת נעימה במלון.
לפתע מישהו נגע בכפתו. אחד מאנשי ההפקה.
"יש שם איזה מעריצה מעצבנת שטוענת שהיא חברה שלך, והיא לא מוכנה לזוז היא אמרה שאם נקרא לך תסביר הכל" הוא אמר
ביל חייך לעצמו, אבל לא, זה לא ייתכן..
האיש הוביל אותו אל דלת הכניסה למאחורי הקלעים, וביל לא האמין למראה עייניו.
"קתלין!" הוא רץ אליה וחיבק אותה חזק אל תוך זרועותיו.
לרגע אחד כל מה שהיה חשוב לו הוא שהיא עומדת פה לידו עם הריח המדהים שלה והוא מרגיש את הגוף שלה צמוד לשלו. אבל לפתע כשהפלשים התחילו לסנוור אותו, הוא התעורר מהאשליה שלו, וקלט שבזה הרגע חשף את קתלין, מה שלא בדיוק מצא חן בעיניו.
הוא התנתק ממנה מהר, לקח אותה בידו והוביל אותה בריצה אל החדר האחורי בו חיכו שאר הבנים, הרחק מהצלמים.
"איך הגעת לפה קתלין?!" התלהב ביל
"אבא שלי טס לצרפת אתמול בגלל העבודה וביקשתי שייקח אותי איתו, רציתי כל כך לראות אותך מופיע ואחרי זה לבוא אליך ולהפתיע אותך!" היא אמרה
"תודה לך....אבל..עכשיו הם צילמו שם מלא תמונות שלנו, זה הולך להיות לך קשה, את בטוחה שזה מה שאת רוצה?" הוא שאל
"אני לא יודעת ביל, העיקר להיות איתך, ואני מעריכה שאני יתמודד עם קצת תקשורת" היא מלמלה ונישקה אותה.
ביל, קתלין, טום, גיאורג וגוסטב ניכנסו למכונית שחיכתה להם כדי לקחת אותם למלון.
הם הגיעו למלון וכל אחד הלך לחדרו.
"את באה?" שאל ביל את קתלין
"לאן?"
"אלי לחדר.."
"אני גוועת ביל, אני חושבת שאני אלך לחדר האוכל, אח"כ אני יעלה אליך לחדר" היא אמרה
"טוב..אז אני יעשה בינתיים מקלחת" הוא נישק אותה נשיקה חטופה, ועלה לחדרו.
הוא נישכב על המיטה ותפס תנומה של כמה דקות, אחר כך קם והלך לחדר האמבטיה.
ביל התפשט ונכנס למקלחת, זרם המים הקרים שטף את כולו. לפתע הוא חשב ששמע דלת ניטרקת אבל החליט שרק דימיין את זה.
פתאום הרגיש זוג ידיים נכרכות סביב מותניו...
אם אין לכם תגובות לעניין עדיף שלא תגיבו,
אבל השאר יתקבלו בברכה :]
הפעם אני יפרסם את ההמשך בהקדם האפשרי אולי אפילו היום :]
אוהבת 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TOKIO HOTEL story