TOKIO HOTEL STORY

הם נחתו בשדה התעופה של מגדבורג בסביבות הצהריים.

הם עלו למכונית ונסעו כל אחד לביתו, גם קתלין נפרדה מביל ונסעה לביתה.

ביל נכנס לחדרו וצנח על המיטה.

חשב לעצמו. 'כמה טוב להיות כאן שוב'

הוא אהב להופיע, אהב את המעריצות הצורחות. אבל מידי פעם הוא פשוט היה זקוק למנוחה הזו מהכל, וכעת הוא הרגיש כל כך משוחרר. סוף סוף בבית, למרות שהוא ידע שזה לא יימשך זמן רב, כי בשבוע הבא הם היו אמורים להתחיל להקליט דיסק חדש.

טום ישב על הספה בחדרו.

הפלאפון שלו היה מונח על ידו. הוא השתוקק להתקשר לאלין, אבל המחשבות לא הירפו ממנו, מה יגיד לה כשייפגשו? מה הוא בכלל רוצה ממנה?. הוא הרגיש אליה חיבה כלשהי, רגש מסויים אבל הוא לא ידע בדיוק מה.

הוא רצה להכיר אותה טוב יותר.

לבסוף הוא החליט להתקשר.

"אלין?" מלמל טום, ספק בביישנות.

"טום.." נשמע קולה השקט של אלין.

"היי, חזרתי אני כבר פה בגרמניה" אמר

"זה נהדר"

"אז אולי ניפגש היום?"

"בטח למה לא.."

"נצא לשתות משהו?"

"אוקי"

"אז אני כבר יאסוף אותך, רק תגידי איפה את גרה..אני יבוא בשמונה בערב.."

היא מסרה לו את הכתובת ונפרדה ממנו. טום ניתק.

קתלין נכנסה אל ביתה. הוא היה חשוך וכל התריסים היו מוגפים, אבל זה, דווקא מצא חן בעיניה.

אביה עוד היה בצרפת, ואימה יצאה. כך שכל הבית עמד לרשותה.

קתלין התיישבה על הספה והדליקה סיגריה.

היא הכניסה לראותיה את העשן ופלטה...ראשה התמלא מחשבות על הימים האחרונים.

לפתע צלצול טלפון קטע את חוט מחשבתה. באי רצון היא תפסה את השפופרת.

"הלו" ענתה.

"קתלין!" נשמע קולה של כריס חברתה מהצד השני של הקו "נעלמת לנו לכמה ימים וכבר חוזרת סלב אני רואה!"

"מהה?" גימגמה קתלין, היא היתה עייפה ולא הבינה למה כריס מתכוונת.

"תדליקי ערוץ הבידור ומהר!" צווחה כריס.

קתלין שמטה את השפופרת ורצה לעבר שלט הטלוויזיה..ערוץ 15..

"אז כל המעריצות המסכנות כנראה באמת יכולות לאבד תקווה לפחות לבינתיים, כי לביל קאוליץ יש בחורה והשגנו לכם גם תמונות!" נשמע קולו של המנחה.

תמונתם של קתלין וביל המחובקים מאחורי הקלעים של אותה ההופעה הופיעה על מסך הטלוויזיה.

קתלין חייכה לעצמה בשקט.

המנחה המשיך לדבר אבל קתלין כבר ריחפה בעולם אחר משלה.

לפתע היא שמעה את קולה המעומעם של כריס בקוע מהשפופרת שעוד נחה פתוחה על הספה.

קתלין קירבה אותה לאוזנה

"כן אני פה"

"נו אז אני רואה שאת נהנית לך בינתיים עם ביל שלך!" ציחקקה כריס "אז מה עכשיו ירדפו אחריך פפרצי?"

"לא נראה לי כריס, זה לא כזה ביג דיל.."מלמלה קתלין

"נו אז ספרי איך הוא?"התחילה כריס לחקור

קתלין הרגישה שראשו מתפוצץ, היא הדליקה עוד סיגריה.

"כריס נדבר בהזדמנות אחרת, עברה עלי טיסה ארוכה..להית'"

"ביי" כריס ניתקה.

קתלין ישבה בחדר החשוך ועישנה.

היא הרגישה פיתאום סיפוק נפשי שכמותו לא הרגישה הרבה זמן. סוף סוף היא מצאה את האחד, כך חשבה. וטוב לה איתו, והוא אוהב אותה.

שוב צלצול טלפון.

"הלו?!" ענתה קתלין בעצבנות.

"מה עובר עליך ילדה? אני מתקשרת לברך אותך על היחסים הפוריים עם בן זוגך ואת.." צחקה אלין.

"מצטערת, כריס שיגעה אותי קצת.." התנצלה קתלין.

"טוב לא באמת בשביל זה התקשרתי..חח..שמעי אני וטום יוצאים הערב" אמרה ברצינות לפתע.

"יפה יפה" צחקה קתלין

"נו ברצינות עכשיו, אין לי מה ללבוש, אני אובדת עצות ובכלל לא ראיתי אותך כבר מלא זמן, מה את אומרת אולי תקפצי אלי?"התחננה אלין.

"מתי?"

"טום בא בשמונה אז בואי עכשיו.."

"אוקי אני כבר יוצאת" אמרה קתלין וניתקה את הטלפון.

היא לבשה מעיל לבן וג'ינס שחור צמוד שהבליט את גופה הרזה, דחפה את חפיסת הסיגריות לכיס ויצאה מהבית.

בחוץ היה קריר ובאוויר עמד ריח של גשם. היא חצתה את הרחוב החשוך לעבר הצד המואר והתקדמה באיטיות.

ממולה עברה חבורת בנות בערך בנות גילה. מבטה של קתלין פגש את מבטה של אחת מהן.

היא המשיכה ללכת ולא הפנתה לקבוצה תשומת לב רבה כשלפתע עצרה אחת הנערות וצעקה "היי! לעזעזאל זאת החברה של ביל!" היא הצביעה על קתלין.

קתלין נעצרה בבת אחת והביטה בחבורת הנערות שהחלה להנהן בהסכמה לדברי אותה הבחורה.

"אז תגידי גם עם טום שכבת?!" צעקה לעבר נערה נוספת.

אחת מהן תפסה בכח במרפקה של קתלין ודחפה אותה על המדרכה הרטובה.

"את לא שווה בשבילם! מגיעה לביל מישהי כמוני!" צעקה לעברה נערה אדמונית ובעטה בביטנה.

קתלין ניסתה לקום ולהגן על עצמה, אבל הנערות דחפו אותה על המדרכה בחזרה והתחילו להכות אותה בחוזקה.

קתלין אחזה בראשה ועצמה חזק את עינייה.

מכה חזקה בראש..

הקולות נשמעו לה לפתע מעומעמים ורחוקים. הדמויות שמעליה הטשטשו. היא הריחה ריח של דם.

המראות מעליה נעלמו.

קתלין הרגישה שהיא נופלת אל תוך תהום, בדממה...