טוב קודם כל תראו איזה עיצוב נחמד :] אני הכנתי.
ועכשיו פרק 9
קתלין הרגישה טיפות גשם קרות נופלות על פניה.
גופה היה כבד, והיא הרגישה כאב עז בכולו. ושפתה דיממה.
היא לא ידעה כמה זמן שכבה כך על המדרכה. הרחוב נראה ריק מאדם, קר וחשוך.
הגשם התחיל להתחזק וקתלין החלה להירטב ולרעוד מקור.
היא הרימה את עצמה בקושי רב מהמדרכה ונפלה באיברים שמוטים על הספסל הקרוב.
היא הרגישה חסרת אונים בתוך הלילה הקודר, בלי ביל לצידה.
גופה היה חבול, הכל כל כך כאב לה.
היא הביטה ברחוב מחפשת נפש חיה שתבוא לעזרתה, אבל איש לא נראה באופק.
האם זאת המציאות שאליה קתלין אמורה להתרגל כעת? האם כך תגיב כל נערה שחושקת בביל ולא רוצה אותה עומדת בדרכה?
ברק בשמיים העיר את תשומת ליבה. היא התרוממה בקושי מהספסל והתחילה להזדחל באיטיות ברחוב לביתה של אלין, מקווה שעוד לא איחרה.
אלין קיפצצה בעצבנות בסלון ביתה. השעה הייתה חמישה לשמונה, וקתלין עוד לא הגיעה.
אלין כבר התלבשה בחצאית ג'ינס נחמדה שמצאה וחולצה. היא הייתה מוכנה וחיכתה לטום, ובינתיים הריצה בראשה את הנזיפה שקתלין תקבל ממנה כשתגיע אם בכלל.
נשמעה דפיקה בדלת.
אלין רצה לפתוח. בפתח עמד טום, הוא נראה מהמם בבגדים הרחבים שלו והכובע שנטה מעט לצד.
"היי" הוא מלמל והדביק לאלין נשיקה חטופה על הלחי.
"היי, בוא כנס" היא חייכה לעברו, והכניסה אותה אל הסלון "אני רק יסדר פה משהו ונלך".
היא פנתה לחטט בתיק שלה כשלפתע נשמעו דפיקות חזקות על הדלת.
"מי זה?" שאל טום מופתע.
"כנראה קתלין, היא הייתה אמורה לבוא אלי לפני שעה אבל למה לעזעזל היא נזכרת בזה עכשיו!?" התעצבנה אלין והלכה אל הדלת.
היא פלטה צרחה.
מלפניה עמדה קתלין שעונה בקושי רב על המשקוף, מתנדנדת מצד לצד.
שיערה הבלונדיני היה פרוע, רטוב ונראו בו חתיכות בוץ. שפתה דיממה באופן מפחיד, ומעילה הלבן היה מלוכלך ושחור.
"קתלין אלוהים ישמור!!" צרחה אלין.
טום רץ במהרה לעבר הדלת.
"קתלין מה קרה?" הוא צעק למראה.
אבל היא לא ענתה, רק נפלה על הריצפה נושמת בכבדות.
טום הרים אותה על ידיו.
"חייבים לקלח אותה" צווחה אלין והובילה את טום אל המקלחת.
הוא הכניס את קתלין לאמבטיה בבגדיה ואלין פתחה את המים.
דקות ארוכות היא עמדה עם הדוש בידה ושטפה את קתלין מהבוץ והדם.
לאחר מכך הם הוציאו אותה וטום יצא כדי שאלין תעזור לה להחליף בגדים.
שלושתם התיישבו על הספה בסלון.
"אוקי...הסבר ומיד!" צעקה אלין באימה.
דמעות זלגו על לחייה של קתלין "מעריצות..מעריצות של ביל עשו לי את זה" היא מלמלה מתוך הדמעות.
"מה?!" צעקו טום ואלין ביחד.
"מה ששמעתם...אני הלכתי ברחוב בדרכי אליך, ואז חבורה של בנות התנפלו עלי וצעקו לי שאני לא שווה מספיק בשביל ביל ושהוא צריך בנות כמוהן, והן הרביצו לי ואז..ואז..התעלפתי והתחיל לרדת גשם..ואני זוכרת הכל במעורפל..איכשהו הצלחתי להגיע לפה.." היא מלמלה בנשימה אחת.
דממה נפלה בחדר. למשך רגעים אחדים טום ואלין עיכלו את המידע ששמעו בזה הרגע.
"קתלין אני כל כך מצטער, בשם ביל ובשם כל הלהקה...זה לא אמור להיות ככה. אנחנו נדאג לך לשומר ראש והכל יהיה בסדר" מלמל טום בבהלה קלה.
"זה בסדר טום..תודה לך.."היא חייכה לעברו, ולאחר פנתה אל אלין "אני לא רוצה להיות נטל. אתם עמדתם לבלות את הערב הזה ביחד ואני הרסתי אותו. אבל נקווה שעוד לא מאוחר, אני ילך ואתם תכייפו לכם".
"מה עובר עליך?! נטל!? את?!" אלין התחרפנה.
אבל קתלין התעקשה "תלוו אותי הביתה וצאו לאן שרציתם! מגיע לכם!".
לבסוף אלין השתכנעה.
הם עזרו לקתלין להגיע הביתה, ולאחר מכך תפסו מונית לבית קפה קרוב.
קתלין נכנסה לחדרה ונשכבה על המיטה.
גופה כאב. היא הרחישה מחנק בגרון, כאילו רצתה לצרוח ולהוציא את כל הסבל הזה החוצה.
עוד שבוע תיגמר החופשה והיא תחזור לבית הספר. האם גם שם יגיבו הילדים כמו חברות הנערות? היא ניסתה להדחיק את המחשבות האלה מראשה.
היא החלה להירדם, אך לפתע שמעה כמו מתוך שינה דפיקות על הדלת.
היא הזדקפה בקושי במיטתה והקשיבה. שוב דפיקה.
היא פנתה אל הדלת ופתחה אותה.
טום ואלין נכנסו אל בית קפה לא רחוק מהבית של קתלין.
בפנים היה חמים, ועדים כיסו את החלונות. הם תפסו שולחן בצד, הרחק מכל ההמולה, והתיישבו זה מול זה שותקים.
"אני מצטער על מה שקרה עם קתלין" פתח טום מנסה לשבור את הקרח "אני מרגיש שהאשמה כאן מותלת גם קצת עלי, אחרי הכל המעריצות היו גם שלי".
"הו לא זה בסדר..אתה לא אשם כאן.."מילמלה אלין ובקולה נשמעה נימת עייפות עצבנית.
טום הבין שכנראה היא רוצה להניח את הנושא של קתלין בצד.
"אבל אנחנו באנו הנה כדי לדבר עלינו" הוא קבע בחיוך קטן. אבל אלין לא נראתה מעודדת בהרבה.
טום הביט בה בדממה.
"את בת 17 כמו קתלין?" הוא שאל בטימטום משהו.
"כן" צחקה אלין
"אז את עוד בבית הספר..מסכנה" ליגלג טום
"טוב שנה אחרונה. לא כולנו פורשים מבית הספר חסרי השכלה" היא צחקה
"היי! יש לי השכלה" אמר טום בקול נעלב. אלין רק צחקה.
הם ישבו עוד כמה דקות בדממה לוגמים מהבירה שהזמינו זה עתה.
"יש לך עיניים יפות" העיר טום
"תודה" אמרה אלין.
טום לקח את ידה בידו. התקרב לפניה.
שפתיו פגשו את שפתיה, ובמהרה לשונותיהם נפגשו.
שניות ארוכות הם ישבו רכובים מעל השולחן הקטן, דבוקים זה לזה, עד שניתקו.
טום חייך חיוך ניצחון קטן. אבל אלין לעומתו נישארה בסבר פנים רציני במעט.
"מה יש? לא נהנת?" צחק טום בשקט.
אלין הרימה את מבטה והביטה בעניו. הוא הרצין בבת אחת.
"אתה חמוד" היא העירה "אבל אני לא רוצה להוליך אותך שולל. אני יגיד לך את זה כבר עכשיו, אין לי רגשות כלפיך טום" היא חתמה והשפילה את מבטה בהתנצלות.
טום קפא במקומו.
"אבל..בחופשה..אנחנו בילינו כל כך נחמד ביחד..חשבתי שלפחות.." הוא לא מצא את המילים. הוא היה המום. מעולם מישהי לא דחתה אותו כך.
"באמת שהיה לי כיף איתך.."מלמלה אלין "ואני מודה שבהתחלה חשבתי שאני אוהבת אותך, אבל העניין הוא שבכלל הערצתי אותך, כי הייתה טום קאוליץ. אמרתי לעצמי, לעזעזל יש לי פה הזדמנות חיי למשהו ביני לבין אליל הבנות הזה..אבל אחרי שהתרגלתי אליך והעניין של הפירסום נשאר מחוץ לתמונה, גיליתי שאתה בסך הכל בנאדם נחמד מאוד, חתיך, אבל..לא הרגשתי כלפיך אהבה או משהו. היית רק עוד פרצוף יפה" סיכמה.
טום הרגיש יותר ויותר בהלם. הוא ראה שאין לה כל עיניין בקשר רומנטי איתו. הוא לא ידע מה לומר. עוד כמה דקות עברו עליהם בשתיקה.
"למה התנשקת איתי?" הוא פלט לפתע אל חלל האוויר.
אלין הסמיקה "טוב אני מניחה שזאת לא כזאת בעיה..זאת אומרת זאת בסך הכל נשיקה".
"אז זה היה סתם בשבילך?" אמר טום ספק בכעס כלשהו.
"תסלח לי רגע, אבל כמדומני אתה הוא זה שנוהג לעשות דברים כאלה סתם! מספר בראיונות על בחורות ללילה אחד" גם היא החלה לכעוס.
"עוקבת הא.."מלמל טום בליגלוג.
אלין לא ענתה. היא הפנתה את מבטה אל הצד השני.
"אז למה באת לפה מלחתחילה אם ידעת שאין לזה סיכוי?" הוא שאל בקול סתמי.
"טום, למה הכל חייב להיות מאהבה? לא העלת על דעתך שאולי אני סתם רוצה לצאת בשביל הכיף, להנות איתך קצת, להכיר?" היא אמרה
"להכיר?בשביל מה הרי אמרת שלא יהיה בינינו כלום" הוא המשיך להטיח בה.
"לעזעזל איתך! רק אהבה אתה רוצה? מה עם ידידות?" היא הרימה במעט את קולה
"נראה לי שידידות כבר לא תהיה כאן." הוא קבע, ובזאת קם ויצא מבית הקפה.
אלין נותרה יושבת המומה.
היא באמת לא הרגישה כלפיו דבר. אבל מדוע הגיב בצורה כזאת?.
תגיבו, אוהבת 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TOKIO HOTEL story