היי לכם :]
טוב אז קודם כל הינה כמה דברים נחמדים של טוקיו הוטל שאני הכנתי בפוטושופ.
הם לשימוש אישי, אם אתם לוקחים שימו קרדיט כי עבדתי עליהם קשה.
כפתורים:


שלטים כאלה


יכול להיות שבפוסט הבא אני יעלה עוד כמה דברים.
פרק 10:
ביל הביט בקתלין בדממה, סוקר אותה מכף רגל ועד ראש.
"אני כל כך מצטער קתלין" הוא חיבק אותה.
"איה.." היא מלמלה בכאב והוא עזב אותה בבת אחת
"מצטער שחכתי שאת חבולה"
"איך ידעת?"
"טום הודיע לי, באתי הכי מהר שיכולתי" מלמל.
הם ניכנסו לבית והתיישבו בסלון.
"אני לא יודע מאיפה להתחיל, אני כל כך מצטער על זה. לגמרי לא ציפיתי למשהו כזה! אני יבין אם תרצי להיפרד.." אמר ביל.
"לא זאת לא אשמתך, אף אחד לא אשם פה! זה כבר קרה, זה שייך עכשיו לעבר. אבל אין דבר, אני בטוחה שאם יכולת היית מונע את זה, אני בוטחת בך ביל טוב לי איתך, אין לי שום כוונות לגמור את זה" היא חייכה לעברו חיוך קלוש.
"אז אל תדאגי אני ידאג לך לשומר ראש והכל" הבטיח.
קתלין נישקה אותו בדממה.
טום נכנס אל הבית בסערה.
דמעות עמדו בעינייו. הוא לא ידע אם באמת אהב את אלין, או שזאת גאוותו הפגועה שגרמה לו להרגיש כך.
הוא נחת על המיטה. ראשו כאב, אבל הוא לא נתן לעצמו להרדם, הוא חיכה לביל שיחזור.
לפרוק על אחיו את רגשותיו היה מפלט בשבילו.
אחרי חצי שעה ביל חזר, פניו נפולות ועייפות ניכרת בהם.
"טוב שחזרת אנחנו צריכים לדבר" אמר טום.
"מה יש?" שאל ביל והתיישב על המיטה לצידו.
טום טמן את פניו בידיו "הפגישה עם אלין.." פתח
"אה כן איך היא היתה?" ניסה ביל להישמע נלהב.
"נו לעזעזל תן לי לדבר!" התעצבן טום "גרועה! היא הייתה גרועה!".
"מה יש, לא נתנה לך?" ליגלג ביל בחוסר התלהבות.
"טיפש! אתה לא יכול להיות שניה רציני ולהקשיב לי באמת?!" כעס טום.
ביל הביט בפניו ולא ראה בהם מעט צחוק. הוא הרצין.
טום סיפר לו על הכל.
"נו טום אז היא לא רוצה אותך..העולם לא התהפך" אמר ביל "אתה בכלל אוהב אותה?"
"לעזעזל אני אפילו לא יודע! אבל משהו בה מושך אותי" אמר טום.
"אני מציע שתעזוב את העניין בינתיים. תוכלו עוד לדבר בהזדמנות, אולי עוד יצא מזה משהו" ניסה ביל לעודד.
"כן לך קל להגיד, יש לך את קתלין" מלמל טום בליגלוג.
"ואתה ראית בעצמך מה קרה עכשיו! אני מרגיש אשמה, ורע לי, אל תתחיל להוסיף על זה טום!"
"מצטער.."מלמל טום "אבל היא בסדר עכשיו זה העיקר".
"כן..טוב אני הולך לישון..לילה טוב" פיהק ביל ויצא מהחדר.
טום נותר לבדו.
אלין ניכנסה אל ביתה, עצבנית ופגועה.
"מישהו כאן נזכר לחזור הביתה.."מלמלה אימה והציצה אליה מהמטבח.
"מה יש? אסור כבר לצאת? במילא אין לי בית ספר מחר.." הטיחה בה אלין.
אימה לא ענתה. אלין פנתה אל חדרה.
היא ניסתה להבין מה היא מרגישה כלפי טום.
לא, זאת לא היתה אהבה, היא ידעה.
ציער אותה שטום לא רצה אותה בתור ידידה. אומנם היא היתה קצת ישירה, אבל אחרי הכל, היא לא אמורה לרצות אותו רק בגלל היותו טום קאוליץ.
"אני טסה לצרפת אל אבא".
זה היה בוקר וקתלין שכבה במיטתה. אמא נכנסה אל החדר.
קתלין מיהרה לעלות את השמיכה עד צווארה כדי שאימה לא תשים לב לחבלות.
"מה קרה לך בשפה?" שאלה לפתע.
"זה כלום..חתך קטן..אז מה אמרת? את טסה אליו?" שאלה.
"אה כן, את יודעת יש לנו שם דודה, חשבתי לבקר אותה, ואם אבא כבר שם, עדיף ביחד" ענתה.
קתלין הרגישה כאילו אש בוערת בקירבה. הרבה פעמים היא שאלה את עצמה בשביל מה הולידו אותה, אם ההורים שלה אף פעם לא לצידה, ותמיד יש להם נסיעות, עיניינים אחרים לסדר.
"את לא מציעה לי לבוא?" שאלה לפתע קתלין בכעס מסויים, למרות שבכלל לא רצתה.
"היית שם הרגע" צחקה אימה.
"נכון, אני לא באמת רוצה לטוס שוב, סתם שאלתי.." מלמלה.
"טוב, בקיצור, תסתדרי לבד? אנחנו נחזור עד לתחילת הלימודים"
"כן..בטח למה לא.."היא הסתובבה על צידה והמשיכה לישון.
אשמח לתגובות, הפעם קצת יותר -_-
סורי שהפרק קצר, הבא ארוך יותר!
חח ביוש 3> אוהבת.