"קתלין?" נישמע קולו של ביל בוקע מן הטלפון.
"היי בילי" שמחה למשמע קולו "מה קורה? את כבר בסדר?"
"כן בטח"
"מה התיכנונים שלך להיום?"
"אין ממש..אמא שלי טסה, וגם אבא שלי עוד בחו"ל"
"את לבד?"
"כן"
"אולי תבואי אלי? תוכלי להישאר פה כמה ימים, עד שיחזרו"
"זה באמת יכול להיות נהדר, עדיף מאשר להיות לבד"
"אז אני מחכה לך, ביי"
"ביי"
קתלין התלבשה, והכינה תיק קטן עם כמה חפצים. הדליקה סיגריה ויצאה החוצה.
היא תפסה מונית."טנהאום 15" הקריאה לנהג מפיסת הנייר בידה.
תוך חצי שעה הם הגיעו. קתלין גילתה מלפניה בית פרטי, לא קטן.
היא ניכנסה בשערים ודפקה על הדלת.
טום פתח אותה לבוש בבוקסר שחור צמוד.
"היי" אמרה מסמיקה טיפה למראהו "באתי לביל."
"כן כנסי" הוא זז הצידה ואיפשר לה לעבור.
"הינה את..יפה שלי" חייך לעברה ביל בעודו יורד במדרגות.
הוא התקרב אליה וחיבק אותה חיבוק חם.
טום הביט בהם בעניין.
"מה?" פלט לעברו ביל.
"כלום" טום צחק לעצמו בשקט ועלה אל חדרו.
ביל הוביל את קתלין לחדרו.
"תישני איתי?" שאל בחיוך.
"אם זה בסדר מבחינתך"
"ברור!" הוא צחק.
"אז..אפשר להתקלח? עבר עלי בוקר קצת קשה" מלמלה.
"כן בטח, המלקחת בסוף המסדרון" חייך לעברה ביל.
היא הוציאה כמה בגדים מהתיק ויצאה מהחדר.
היא עברה על יד דלת פתוחה. בזווית עינה ראתה את טום יושב על המיטה ראשה טמון בין כפות ידיו.
"אפשר להיכנס?" היא שאלה מבעד לדלת.
טום קפץ "כן בטח" אמרה בפליאה כלשהי.
"אז איך היתה הפגישה שלך ושל אלין אתמול?" היא חייכה לעברו.
טום הביט בה המום. היא באה לזרוע לו מלח על הפצעים?
"היא לא סיפרה לך?" שאל
"לא" ענתה
"כאלה מין חברות אתן? לא מספרות אחת לשניה כלום?"
"לא יצא לנו לדבר, אבל אם זה אישי אני יבין" היא קרצה לעברו.
אבל הבעת פניו של טום נשארה חתומה.
"אולי עדיף שתשאלי אותה. אני עוד יוציא אותה רע בכל הסיפור הזה" הוא אמר ובזאת יצא מהחדר.
קתלין נישארה לשבת לא מבינה. לאחר קמה ויצאה אל המרפסת, מוציאה את הפלאפון שלה.
"אלין?" היא מלמלה.
"טיפשה הערת אותי!" נשמע קולה העייף של אלין מעבר לקו.
"שלוש בצהריים? מי ישן בשעה כזאת? מה הייתה לך איזשהי פעילות לילית?" צחקה
אלין שתקה.
"התקשרת כדי לשאול איך היה עם טום?" שאלה ישירות.
"כן.."
אלין ספרה בקצרה.
"אז זאת האמת? את לא רוצה אותו?" שאלה קתלין המומה במעט.
"את מכירה אותי קתלין, אם אני לא רוצה מישהו אני לא ילך ויהיה איתו סתם. אז הבהרתי לו בדיוק" אמרה.
"טוב..אז נדבר כבר..ביי"
"ביי"
קתלין פנתה אל המקלחת.
היא התפשטה וניכנסה תחת זרם המים החמים. שוטפת את עצמה מכל הדברים הרעים שקראו לה בימים האחרונים.
לאחר מכן יצאה והתעטפה במגבת קצרצרה לבנה.
היא נעמה מול הראי. מביטה בשערה הבלונדיני לבן שנפל על כתפיה. מביטה על פניה. היא מעולם לא ראתה את עצמה עצובה כל כך.
לפתע הרגישה שינאה עזה להוריה. הם זרקו אותה שוב ושוב.
קתלין נשבעה לעצמה שאם היא תוליד אי פעם ילד, היא לא תזניח אותו.
איך הם לא פוחדים בכלל שהיא תתמכר לסמים? או תהפוך לזונה? הרי היא יכולה לעשות הכל בזמן שהם לא פה.
לפתע הדלת נפתחה.
טום עמד בפתח.
"אני מצטער! לא ידעתי שאת כאן" גמגם.
קתלין הרגישה מבויישת ואחזה במגבת שלה.
"זה בסדר, אני שחכתי לנעול" היא אמרה והשפילה את מבטה מחכה שיצא.
אבל טום לא יצא. הוא סגר את הדלת והתקרב לעברה..
תגיבו :]
אוהבת 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TOKIO HOTEL story