תראו אני חשבתי על משהו.
אני כתבתי על המון דברים בחיי הלא כל כך ארוכים [15].
הפעם בחרתי לכתוב עליהם, שאני כל כך מעריצה, אם לא אובססיבית אליהם בצורה קצת מוגזמת.
עברתי בין הרבה בלוגי סיפורים עליהם, והבנתי שהרי בסופו של דבר כולנו רוצות לרקום לעצמנו סיפור, שבעצם אנחנו חושקות שיתגשם, שאנחנו נככב בו במקום הגיבורה הראשית שיצרנו.
וזה גרם לי להרגיש קצת רע, להרגיש בושה כלשהי. הרי לשקוע בחלומות זאת לא דרך חיים, ולי זה קורה יותר מידי לאחרונה.
להתנתק מהמציאות, ולשמוח על הפנטזיה שהמצאנו לעצמנו, לא יעזור לנו להתמודד עם האמת.
כשאנחנו מעריצות אובססביות זה הופך אותנו לעוד אחת מאלף כמונו בכל העולם.
לעומת זאת בתור בנאדם כל אחת ואחד מאיתנו שונים ולא משתווים לאף אחד אחר.
כל זה הוציא ממנו קצת את החשק לכתיבה עליהם, אבל את הסיפור הזה כמובן אסיים [זה לא הפרק האחרון אגב].
ומי יודע, אולי יתעורר בי חשק לעוד סיפור כזה. מה שבטוח הכתיבה שלי לא נגמרת פה.
פרק 13
היא פרצה בבכי.
"מה קרה?! תגידי לי מיד! אם צריך נעזוב הכל ונחזור רק תדברי!" נשמע קולה המודאג של אימה.
"אל תשקרי!! אתם הרי לא תחזרו.." מלמלה מבין הדמעות.
"למה את אומרת דבר כזה? מה קרה?!"
"לא קרה כלום! פשוט רע לי! רע לי ואתם לא פה לצידי"
"את צריכה להבין שאנחנו לא תמיד בבית, יש לנו נסיעות, אבל את יודעת ש.."
קתלין התפרצה "גם כשאתם בבית זה לא משנה! את אף פעם לא מתעניינת ולא עוזרת!"
"מה קרה קתלין? משהו שוב פעם לא בסדר עם פראנק?" ניסתה אימה להבין לליבה.
קתלין הרגישה שהיא משתגעת. פראנק? הם הרי נפרדו לפני חודשיים.
"זה כבר מזמן לא פראנק אימא! פראנק שייך לעבר הרחוק! כבר חודשיים אני לא ראיתי אותו, תהיה בעניינים" אמרה בקול מלגלג.
"אז את רוצה לספר לי מה קרה? ומי זה?"
"לא! אני בכלל לא רוצה לשמוע אותך!"
"אז תהיה חזקה, נדבר כשתירגעי, אני אוהבת אותך"
קתלין ניתקה את הטלפון.
היא סילקה את כל המחשבות מראשה. היא תחשוב על זה אחר כך.
היא הורידה מעליה את הבגדים הלוחצים ונישארה בחזיה ותחתון. היא הלכה אל הארון הפתוח ונעמדה מולו בוחנת את תוכנו דקות ארוכות.
לבסוף הוציאה שמלה שחורה קצרה והתלבשה. לרגליה נעלה נעלי בובה.
"קדימה ביל! המכונית כבר למטה!" צעק טום לעבר אחיו שעוד הביט בעצמו במראה.
"כבר בא.." מלמל.
הוא חטף את הפלאפון שלו מהשולחן ורץ אל עבר טום שעמד בדלת.
"מה קורה לך? אתה מסתובב עם פרצוף תחת כל היום" זרק לעברו ביל.
"כלום.."מלמל טום, לא מסגיר את רגשותיו.
הם ניכנסו אל המכונית בהם חיכו להם כבר גיאורג וגוסטב.
הנהג החל לנסוע, כולם ישבו בדממה. מידי פעם הגניב ביל מבט אל טום מנסה לפענח אותו. אבל טום הביט אל החלון בשתיקה.
"עצור כאן!" צעק ביל לעבר הנהג כשהתקרב לביתה של קתלין.
"כבר חוזר" אמר ויצא מהמכונית.
אוויר הערב הקריר הקפיא את פניו. הוא טחב את ידיו לכיס מעילו ועלה במהרה במדרגות הבניין.
קתלין פתחה לו את הדלת.
"את מהממת" הוא חייך לעברה ונישק אותה נשיקה קטנה על הפה.
היא חייכה אליו, נעלה את דלת הבית, והם יצאו ביחד אל הרחוב.
הם נכנסו למכונית. קתלין התיישבה על יד ביל. לפתע פגשו עינייה את עיניו של טום.
היא הסבה את מבטה במהרה. 'לא הערב כשאני עומדת לבלות עם ביל. הפעם כלום לא יקרה' קבעה נחרצות.
שאר הנסיעה עברה עליהם בדממה כימעט, חוץ מכמה מילים פה ושם.
הם הגיעו אל המועדון שהמה אדם.
כשניכנסו ישר הופנו אל עברם מבטים רבים, בנות הצביעו על ביל וטום. קתלין הרגישה קצת מחוץ לתמונה.
הם מצאו פינה שקטה עם כמה ספות והתיישבו, הרחק מההמולה.
טום התחיל לעשן. קתלין הביטה בו כמה שניות, ואז הרגישה את ידו של ביל נכרכת סביב מותניה.
ביל הרכין את ראשו אל ראשה והתחיל לנשק אותה בחושניות דקות ארוכות.
כשניתקו, קתלין שמה לב שטום כבר לא שם, עינייה תפסו אותו רוקד על יד בחורה עם חצאית קצרה מידי. חיוכו הממזרי קבוע על פניו.
"בואי לרקוד" אמר ביל ומשך את קתלין אחריו.
הם נדחפו אל רחבת הריקודים שהייתה מלאה בצעירים.
קתלין נצמדה אל ביל ורקדה.
אחרי דקות ארוכות החלה להרגיש את רגליה כואבות. היה לה חם.
"אני הולכת לשירותים, לשתוף פנים" צעקה אל ביל מנסה לגבור על המוסיקה הרועשת.
ביל הנהן לעברה, והיא נדחפה מבין ההמון אל השירותים בקצה המועדון.
'אין פה הפרדה בין גברים לנשים, נו באמת!' כעסה לעצמה כשהגיעה אל השירותים.
היא פתחה את הברז והרטיבה את פניה במים הקרירים.
לפתע נפתחה דלת השירותים, וטום נכנס מסוחרר פנימה, גורר אחריו את הבחורה בחצאית הקצרה.
"אה" הוא פלט כשראה את קתלין שרכנה מעל הכיור.
שתיקה מביכה נפלה ביניהם.
קתלין סקרה את הבחורה מרגל ועד ראש. היא היתה נמוכה מקתלין בהרבה, רזה עם חזה גדול.
"סיימת פה?" שאלה הבחורה את קתלין בקול דבילי.
"כן..למה?" הביטה בה קתלין.
"אכפת לך לצאת? חח אנחנו פשוט.." היא הביטה אל טום בחיוך ניצחון קטן. הבעת פניו הייתה מבויישת במעט.
קתלין דחפה אותו בכח מדרכה ויצאה מהשירותים.
היא דחפה מדרכה אנשים, ופילסה את דרכה אל הפינה שבה הם היתמקמו.
רק גיאורג וגוסטב ישבו על הספות עם כמה בקבוקי בירה, מדברים ביניהם.
קתלין התיישבה ברוגז לידם, וחטפה מהשולחן בקבוק בירה.
היא רוקנה אותו בשניות אחדות. גיאורג וגוסטב לטשו בה עיניים.
"הכל בסדר?" מלמל גוסטב.
"מעולה" אמרה מבלי להביט לעברו.
"בטוחה?"
"כן".
"איפה ביל?" שאל גיאורג.
"לא יודעת.."מלמלה קתלין וניזכרה שהיא באמת איבדה את ביל. היא המשיכה לשתות.
"אני רואה שאת רוצה להשתכר לגמרי הלילה הא?" גיחך גיאורג.
קתלין התעלמה ממנו. היא הייתה עצבנית מידי. איך לטום יש את החוצפה להידבק ככה לכל בחורה שניה? קודם אלין, אחר כך היא, ועכשיו זאתי.
לאט לאט הדמויות שרקדו מסביבו הטשטשו.
"קתלין? לאן ברחת לי?" הגיע אליה קולו של ביל כמו ממרחקים.
היא הזדקפה במקומה מטיבה את מבטה לעברו.
"את שיכורה?" שאל
"לא..".
הוא התיישב לידה וחיבק אותה, מניח את ראשה על כתפו.
"את מרגישה טוב?" הוא שאל.
"כן.."מלמלה. לפתע המוסיקה התחלפה לשקטה. "בוא נלך לרקוד" אמרה והתרוממה בקושי כלשהו מהספה.
"את בטוחה שאת יכולה?"
"כן בוא כבר!" היא משכה אותו אחריה אל הרחבה.
היא נעמדה צמודה אליו, מרגישה את חום גופו. הם רקדו באיטיות דקות ארוכות.
לבסוף המוסיקה הושתקה והם חזרו לשבת עם גיאורג וגוסטב.
"אתם תקועים כאן ככה כל הערב?" שאל ביל בקול משועשע.
"לא דווקא רקדנו! גיאורג אפילו התחיל עם מישהי ונחש מה! היא לא דחתה אותו!" צחק גוסטב.
"סתום תפה!" צעק לעברו גיאורג. כולם צחקו.
"איפה טום?" שאל ביל, סורק את האזור בחיפוש אחר אחיו.
"לא ראינו אותו כבר הרבה זמן תאמת.."מלמל גוסטב.
'עסוק עם הבחורה החדשה שלו' חשבה קתלין בעצבנות.
הם המשיכו לשבת, לדבר ולשתות.
אחרי שעה בערך טום הופיעה עם מבט מרוצה וחיוך מרוח על כל הפנים.
המשך בקרוב..אוהבת 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TOKIO HOTEL story