היי לכם :]
טוב הינה פרק 15. תהנו
טום נפל על הרצפה. הוא חטף כרית והסתיר בה את גופו.
"מה אתם עושים?!?" צרח ביל. דמעות הציפו את עיניו בבת אחת.
הוא הרגיש את הלב שלו נקרע. בגדו בו פעמיים בשניה אחת. גם אחיו, וגם הנערה שכל כך אהב.
"אתה..אתה.." בכה ביל "אתה לא אח שלי!!".
הוא הסתובב בדרכו החוצה.
"לא ביל חכה בבקשה!" צעק טום, כל גופו רעד.
"אני יכול להסביר.."
לפתע ביל הסתובב. הוא רץ לעבר טום והנחית לו אגרוף ישר לתוך הפנים.
טום נפל לאחורה בתדהמה וכאב.
ביל קפץ עליו והחל להטיח בו באגרופיו בעוצמה.
"לא תעצרו בבקשה!" צעקה קתלין.
היא זרקה על עצמה במהרה את שימלתה, ותפסה בידו של ביל מנסה להרים אותו מטום.
"תעופי מפה את!!" צרח לעברה ביל.
הוא עזב את טום ונעמד על רגליו.
לרגע מבטו פגש במבטה של קתלין. היא ראתה את העצב בעיניו, בעיניים שכל כך אהבה. כל איפורו היה מרוח עד הסנטר.
היא ידעה שאין דרך חזרה.
היא בגדה בו, היא עשתה את הנורא מכל. את מה שפראנק עשה לה. היא ניזכרה כמה בכתה על זה.
היא מעולם לא סלחה לפראנק.
ביל לעולם לא יסלח לה.
אבל היא לא באמת נהנת עם טום. היא הרגישה מרוחקת, ראשה כאב. היא היתה קצת שיכורה. היא לא באמת רצתה את זה.
הוא הביט בשניהם. "אני לא מכיר אותכם.." מלמל ובזאת יצא מהחדר טורק אחריו את הדלת.
דממה נוראית נפלה בחדר.
הבכי של קתלין הפר אותה.
היא נפלה על ברכיה ובכתה כמו שלא בכתה מעולם.
"אני מצטער אני.." התחיל טום.
"לך מכאן! עזוב אותי אתה הרסת הכל! הוא היה התקווה האחרונה שלי! לא היית צריך טום! פשוט לך.."
טום שתק. לא היו בפיו מילים שיכלו לנחם אותה. לא היה לו מה לנסות.
הוא התלבש ויצא מהחדר מותיר אותה על הריצפה.
ביל דחף מדרכו אנשים ויצא מחוץ למועדון.
גשם חזק התחיל לרדת, אבל ביל לא הרגיש אותו.
הוא הלך והלך ראשו כואב ממחשבות. וליבו שבור.
את קתלין הוא מכיר רק חודשיים..
אבל טום? הוא החצי השני שלו. הוא מכיר אותו מגיל אפס. איך בגד בו ככה?
ביל בכה.
השעה הייתה שלוש בלילה. הקור הקפיא את עצמותיו. הוא הרגיש שעוד שניה יתמוטט.
אבל הוא החזיק את עצמו על הרגליים.
אחרי שעה הוא הגיע אל ביתם.
הוא עלה לחדרו פשט את בגדיו ונפל על המיטה באפיסת כוחות מוחלטת.
טום רץ לכיוון רחבת הריקודים.
הוא מצא את גיאורג וגוסטב רוקדים.
"איפה ביל?!" שאל.
"לא יודע" מלמל גיאורג והמשיך לרקוד.
"טוב אני זז הביתה. אתם באים?"
"מה עכשיו למה?"
טום לא ענה הוא הסתובב ויצא מהמועדון. הגשם רק התחזק.
הוא תפס מונית שלקחה אותו הביתה.
דקות ארוכות ישבה קתלין על הריצפה ויבבה. לבסוף התרוממה ויצאה מהחדר.
במבט מושפל היא פילסה את דרכה באיטיות בין ההמון.
היא יצאה אל הרחוב ונעמדה תחת שככה שהגנה עליה מפני הגשם אך לא מפני הקור.
היא הדליקה סיגריה ועישנה אותה בדממה. היא נרגישה שנגמרו לה הדמעות לבכות. תחושה נוראית מילאה אותה, הציפה את כל גופה.
היא שנאה את עצמה.
"מה בחורה יפה כמוך עומדת פה ובוכה לבד? מי יכול לפגוע בך?" שמעה לפתע קול מימינה.
היא הסתובבה באיטיות.
בחור בלונדיני עמד שם.
"עזוב אותי אנחנו לא מכירים" היא מלמלה.
"אפשר להכיר" חייך.
"עזוב אותי!!" היא צרחה לעברו והחלה לרוץ בגשם.
כשהתרחקה מהמועדון נעצרה והלכה לאט יותר.
היא הגיעה לביתה תוך זמן לא רב.
פשטה את בגדיה ונכנסה אל האמבטיה. שוקעת עמוק בתוכה.
נחמה אחת בלבד היתה לה. בעוד שעות אחדות בבוקר, תחזור אימה. אומנם אביה עוד נישאר בצרפת לשבוע, אבל לפחות אדם קרוב אחד יהיה לה. היא תחבק אותה ותבכה על כתפה. והיא תבין ותעזר לה.
דקות ארוכות ישבה כך במים החמים. עד שנשמע צלצול טלפון.
באפיסת כוחות היא יצאה מהאמבטיה החמימה לבשה חלוק ויצאה אל הסלון.
'מי יכול להתקשר בשעה לא נורמלית כזאת?' חשבה לעצמה.
"הלו?" היא הרימה את השפופרת לאוזנה.
"שלום, אני מדברת עם קתלין בל?" נישמע קול נשי ודקיק מהצד השני.
"כן..."גמגמה קתלין. מי זאת לעזעזל ומה היא רוצה בשעה כזאת?
"אני מציעה שתשבי.." מלמלה האישה "אני מחברת התעופה 'ארנקס'"
"מה מה.." התחילה קתלין.
"את מבינה יקירתי, המטוס שעשה את דרכו מצרפת לגרמניה, בו טסה קרולינה בל אימך, הוא....הוא התרסק לפני כחצי שעה..אין ניצולים.." אמרה.
קתלין הרגישה שעולמה חרב עליה. היא פרצה בבכי היסטרי.
"לאאא! זה לא יכול להיות!!!!" צרחה אל תוך הטלפון.
"אני כל כך מצטערת, אנחנו נישלח אליך מיד צוות טיפול ו.."
קתלין זרקה את הטלפון בעוצמה על הקיר.
היא נפלה על הרצפה וצרחה בבכי דקות ארוכות.
למה את אימה?!
'לא ראיתי אותה שבוע' חשבה והמחשבה הזו גרמה לה לאבד את שפיותה עוד יותר.
'אין לי סיבה לחיות!'קבעה. ביל לא שלה עוד, וכעת נלקחה ממנה גם אימה.
כמו מתוך חלום נעמדה קתלין והלכה כמו רוח אל המטבח.
היא פתחה את הארון והוציאה ממנו קופסת כדורים. היא לא קראה למה הם מיועדים.
היא מילאה כוס מים ודחפה את כל הכדורים לפיה, ובלעה אותם עם המים.
שניה אחת היא עוד עמדה מתנדנדת על רגליה.
ואז נפלה בכח על הריצפה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TOKIO HOTEL story