עמנואל מלאך יפשלי!
אני זוכרת את כיתה ז'..שרק הגעת לכיתה עם כובע וראש קירח..לבנבן וחמוד...
אני זוכרת את החיוך המתוק שעבר על פנייך מהיום הראשון בכיתה
איך כבר ביום הראשון התחברת לכולם
אני זוכרת את הצחוק הצובט לבבות מרוב אושר למרות הסבל מהמחלה הנוראית, הסרטן!
את ה"משחקי ידיים" שהיינו משחקים תמיד
את הנקה שהיה לי באצבע בגלל הבקבוק שלך שהשפרצת עליי מים והתווכחנו וצחקנו ועיקמת לי את האצבע
את השנה שבאת לכיתה כשיצאת מהמחלה הארורה הזאת בפעם החמישית וביקשת שאצלם לך את החומר וישר צילמתי בלי לסרב ולחשוב פעמיים
את היום השני בכיתה השנה ששאלת אם יש לי משו לאכול ואמרתי לך שכן..והבאתי לך את הקורונפלקס עם הנגיעות שוקולד..וכששאלתי אם היה טעים אמרת לי שכן
ואז כששמתי לב שכבר שבועיים אתה חסר בכיתה התחברתי לאייסי וראיתי אותך מחובר וישר שאלתי "עמנואל מתוק, איפה נעלמת לי?"...
ואז אמרת את הבשורה "המחלה חזרה"
כאב לי הלב אבל לא הראתי את זה לאפחד...
ואז אמרת לי "אני רוצה שלא תספרי לאפחד שחזרה לי המחלה אני סומך עלייך ...ואני רוצה שתעזרי לי בלימודים..."
ושוב, לא סירבתי..עשיתי הכל ואמרתי לך "מתוקי שלי, כל מה שתרצה רק תבקש ואל תתבייש ואם תרצה לספר משו אני תמיד פה בשבילך 24 שעות ואתה יודע את זה...כל דבר קטן אני פה..עמנואל?! אתה ילד חזק..אתה תעבור את זה כי הכוח טמון בך ואתה עוד תיצא מיזה בדיוק כמו 5 הפעמים האחרונות, אני מאמינה בך מאמי שלי!"
ואמרת לי "תודה, את באמת נשמה"
עכשיו אני יכולה להגיד רק "תודה לך, אתה באמת מלאך שלי!" תמיד אמרתי 'עמי מלאך שלי' ועכשיו אתה ה-מלאך שלי.
כל יום שעבר אין סוף לטלפונים, לשיחות, לקולך הרך והעדין...לצחוק שצובט כל לב קטן..צחוק של ילד שכמה שסבל עבר את הסבל כמו את חייו...
ואז...ביום שישי כשהתקשרתי לשמוע את קולך ומה קורה איתך ישר שצלצלתי ענית ואמרת "ממצב סיוונוש?"
כל כך שמחתי לשמוע את קולך שוב..
ועניתי "בסדר מה איתך עמנואל ?"
וענית לי את התשובה הכי משמחת כשעל קולך אני שומעת חיוך קטנטן מופשט על פנייך "אני ב"ה מרגיש מצויין"
ואז אמרתי לך "איפה אתה?" ואמרת שאתה בבית חולים בסדרת טיפולים ואמרתי לך שברגע שאתה בבית רק תגיד לי וישר אני רצה אלייך עם החומר ועם הכל..ובאותו יום לקחתי בשבילך מלא חומר כדי להשלים, ספר בספרות וסידרתי את כל החומר...ותמיד אבל תמיד הטלפון אלייך ממני לא הפסיק מלצלצל...והבטחתי לך שאבקר אותך!
אחרי שהסתיימה השיחה שלנו הלכתי לאמא שלי ואמרתי לה "אמא יש לי הרגשה שהפעם זה הסוף"...
אמא שלי כל יום שמעה אותי מדברת עלייך...כל היום כל הזמן!
ועכשיו, עמנואל מלאך שלי!
אחרי הבשורה הרעה..אחרי השמועה הארורה שעברה שאתה כבר לא חיי...הרעידות התחילו.. הפחד הופץ בגופי..ומתוך לחץ התקשרתי אלייך למרות שידעתי שלא תענה..כי אתה כבר לא פה..אבל זה היה רק שמועה..כי אתה לא היית באמת כבר בסוף...אתה גססת..היית מצב לא טוב, מצבך הדרדר...
ואז ב4...אז אתה כברר באמת לא היית בחיים...ואז נשברתי, בכיתי ואני יודעת שבכי לא עוזר אבל זה פשוט קרה הדמעות הציפו אותי...
הבטחתי שאני יבקר אותך, וקיימתי..היום בהלוויה..כשבאתי..בבית כנסת..שראיתי את הגופה שלך בתוך הארון לוקחים אותה פשוט בכיתי...וכשהקרובים שלך אמרו את דברייהם הבנתי כמה שאיפות היו לך בחיים..כמה חלומות והלוואי ויכולתי להגשים לך אותם...
עכשיו כשמקלדת רטובה מדמעותיי..
עמנואל, מלאך שלי...
אני רוצה להגיד לך שכל התמונות שלך שרצות לי בראש זה רק עם חיוך על פנייך...כל החוויות שהיה לנו ...כל צחוק שלך..חרוט עמוק בליבי
אתה תמיד תהיה גיבור...תמיד..ילד אמיץ,חמוד, משעשע..וכל דבר טוב שאמרו עלייך היה נכון, ילד חזק!
עמנואל, מלאך שלי...אהבתי אותך, אני אוהבת אותך ותמיד אוהב אותך!...
עכשיו מלאך שלי, שאתה שם למעלה..מלאך שלי "תשמור על העולם"
השיר הזה מוקדש לך...
תשמור על העולם ילד יש דברים שאסור לראות תשמור על העולם ילד אם תראה תפסיק להיות גיבור של העולם ילד עם חיוך של מלאכים תשמור על העולם ילד כי אנחנו כבר לא מצליחים תשמור על העולם ילד אל תגזים במחשבות כי כמה שתדע יותר ילד אתה רק תבין פחות ובשעה מסוימת נסגרות כל הדלתות וכל האהבה נגמרת רק אתה ממשיך לתהות תשמור על העולם ילד יש דברים שאסור לראות תשמור על העולם ילד אם תראה תפסיק להיות גיבור של העולם ילד עם חיוך של מלאכים תשמור על העולם ילד כי אנחנו כבר לא מצליחים גיבור של העולם ילד עם חיוך של מלאכים תשמור על העולם ילד כי אנחנו כבר לא מצליחים תשמור על העולם תשמור על העולם ילד
יהי זכרך ברוך!
מסיוון
כינוי:
הילדה המסתורית
בבלוג זה
בכל הבלוגים
