still lost...but optimistic שתיקה...אמאל'ה!!!!!! |
כינוי:
זאת שמפחדת מהשתיקות בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | | הוסף מסר | 11/2008
כותרת: למה בעצם חייבת להיות אחת? מתי המציאו את הכותרת? ומי החכם הזה שבכלל המציא אותה? ולמה בעצם? בזמן שימי חופש סוכות הלכו והתרחקו מאיתנו בצעדי הבזק ואילו ימי חופשת חנוכה המשיכו להתקרב בריצת ספרינט אולימפית, המשכנו את חיינו באכזבה, באהבה ויותר מכל בציפיה. מצאנו אהבות חדשות ואיבדנו טינות ישנות נפגשנו עם קשיים חדשים בעוד שהקשיים הישנים הפכו לקלים מצאנו את עצמנו ואיבדנו כל חלק שאספנו מחדש המשכנו לצפות לעתיד בעוד שאנו מנסים להדחיק,לשנות, להשלים!!!! עם העבר הרי אנו חיים בשני זמנים כל חיינו...עבר שאנו מנסים לשנות ועתיד...שננסה לשנות מחר וההווה נשאר כמו תמיד...חסר חשיבות ניסינו להמשיך לרוץ...לתפוס את החיים, בעוד שאלו המשיכו לברוח מאיתנו הכי מהר שאפשר ניניסינו להבין מאיפה למה ולאן כולנו הולכים... איפה זה שם? ולמה שלא נשאר כאן? ולמה הדשא של השכן ירוק יותר... כשבעצם זה אותו דשא...רק מקום אחר... (אולי כי יש לו כלב...דשן..נו הבנתם...) ניסינו...הצלחנו... נכשלנו נפלנו, קמנו, התגלגלנו מכל המדרגות(מי הדפוק שמשאיר קליפת בננה על המדרגות?!) כתבנו פוסטים על זה כי הרי איך אפשר שאף אחד לא יקרא על החיים המאוד משמעותיים שלנו? ויותר מכל המשכנו לחלום...חלמנו על מחר יותר טוב מחר שיצאנו למרדף אחריו אתמול...ולעולם לא נתפוס אותו...כי מחר מאושר הוא חמקמק, משנה צורה וערמומי אבל אלה מבינינו...בעלי המזל...שיצליחו לגעת בו ולו לשנייה...יפסיקו לחלום ויתחילו לחיות.
חחח...תכלס...מאז סוכות בעיקר ישנתי...=)...אבל צריך לעדכן...כדי להראות סימני חיים...כדי שאם מחר אני כבר לא אהיה פה...יהיה משהו שישאר להזכיר אותי...כע,... חוץ מהפסולת שאני יוצרת.
חייכו !!!! זו האמת היחידה שיש לכם...
לכל אלו שמחיכים למרות שהחיים מפילים עליהם דמעות אחת אחרי השנייה...תמשיכו לחייך...זה לא יגרום לדמעות להפסיק אבל זה יעזור לכם להתמודד איתן פייס אנד בלאס
| |
|