סיפורים בהמשכים

קודם כל נברך את כולכם לשלום ונגיד כמה אנחנו מצטערות שהתעקבנו עם הסיפור.

במידה וחשבתם שלא ראיתם טוב אז אני מרשה לומר לכם שלא טעיתם- זה הפרק האחרון. תשמחו, גם הראייה שלכם מעולה וגם אתם נפתרים מהסיפור הזה. למרות שדווקא אהבתי את הסיפור מסיבות שונות ולא רלוונטיות עכשיו.

התחלתי את הסיפור עם עלילה ברורה וחדה ואפילו סוף מתוכנן בראש, כל הפרטים כבר היו ידועים מלכתחילה.

אך עם הזמן הכל השתנה, כל הכיוונים התפזרו להם ויצרתי דברים חדשים, לאחר מכן הצטרפה אליי רותמי המדהימה שעזרה לי לפתח אותו לכיוונים נפלאים אף יותר. היה לי נורא כיף לכתוב איתה, דרך אגב. שלא נדבר על כמה היא מקסימה בתור בן אדם, התחברנו מעל ומעבר

הסוף לדעתי, קצת שונה ממה שציפינו ואולי אפילו אתם ציפיתם אבל אני אוהבת אותו בדיוק כמו שהוא.

מקוות שתאהבו והכי חשוב- תהנו!

פרק 32.

הם נעצרו בדיוק סנטימטר בודד מאותה הדלת המוכרת. מביטים אחד בשניה בשתיקה, מהססים לדפוק עליה ולזכות לגירוש נוסף כמו תמיד.

"צריך לעשות את זה, אי אפשר להמשיך ככה." אמרה שלי בלחישה, לא מורידה עיניה מהדלת.

כריס הנהן לחיוב, החזיק את ידו לכמה שניות בודדות באוויר ולבסוף דפק על אותה הדלת.

כמצופה הם לא זכו לתשובה. כריס המשיך לדפוק עליה בחוזקה וללא הפסקה, יודע שלחברו ימאס בשלב כלשהו. הדלת נפתחה בהפתעה והאדם הניצב מולם גרם להם להלם רב. בלי לומר מילה הוא חזר לשכב על המיטה, כמו שנהג לעשות מדי יום ויום.

שלי וכריס הביטו מסביב, הדירה של מייקל נראתה מבולגנת ומוזנחת. שאריות ג'אנק פוד בכל פינותיה, בגדים וחפצים מפוזרים. המקום הביא תחושה שלפני פרק זמן קצר התחולל בתוכו טורנדו ענקי, אחד שיכול להרוס עיר שלמה.

שלי עיקמה את אפה והסתכלה בגועל על מייקל מבעד להריסות של עצמו. "הסתכלת על עצמך לאחרונה?" שאלה ופנתה לשבת לידו, כפי שכריס כבר עשה.

"תענה." הפצירה בו לאחר שלא קיבלה מענה לשאלתה.

"באמת מייקל. אתה נראה זוועה אחת גדולה. אתה לא מגולח, השער שלך מבולגן ואני גם חושד שלא עבר חפיפה זמן רב מדי, הדירה שלך מבולגנת ונראית כמו הר זבל אחד גדול, אתה כל היום רובץ פה ולא עושה כלום חוץ מלאכול ולישון. האורך חיים הזה באמת נראה לך?" אמר כריס כשלא יכל כבר לסבול את הדבר אליו נהפך חברו הטוב ביותר. הוא לא יכל לאפשר לעצמו לתת לו להזניח יותר את חייו כפי שעשה.

שלי זרקה מבט מודאג בכריס אחרי שמייקל לא השיב לו בכלל. "בסדר אני מבין שעברת הרבה, גם אני עברתי לא פחות. הלהקה חשובה לי לא פחות ממך, אתה רואה אותי שוקע ברחמים עצמיים? לא. כי אני יודע להתמודד ולא להתחבא מהעולם בתוך דירה, כלומר, דיר חזירים." אמר כריס בטון דרמתי.

"מייקל כריס צודק, אנחנו החברים הכי טובים שלך ורואים אותך פה סובל. שתף אותנו." אמרה שלי ובעיניה דמעות.

"תפסיקו, פשוט תפסיקו." אמר מייקל בזעם והתיישב. "איך אתם מצפים לעזאזל שאני לא אשבר?! איך?! הדבר הכי חשוב לי התפרק, נעלם. ויודע בגלל מי?! בחורה! כן, בגלל בחורה. ועוד איזו בחורה? בחורה שאני אוהב יותר מכל והיא השאירה אותי הרוס בלי שום טיפת דאגה או חרטה. ההיסטוריה חזרה על עצמה, הלהקה התפרקה בגלל בחורה. אכזבתי את עצמי ואתכם, הבטחתי שזה לא יחזור על עצמו, שום בחורה לא תפריד בינינו והנה זה קרה שוב אבל הפעם לא נעלה מהתחתית שוב מעלה מפני שהפעם זה סופי. הדבר הכי חשוב לי לא קיים יותר, הלהקה שבניתי במו ידיי התפרקה כלא הייתה. כבר שנה אף אחד לא שמע מאיתנו. בחודשים הראשונים משחרור ההודעה על ההתפרקות לעיתונות  היו רק רכילויות, רכילויות עליי ועל מלאני ועכשיו אנחנו אוויר. איך אחרי כל זה אתה מבקש שלא להתפרק?".

כריס מלמל וניסה להגות משהו אך הוא לא הצליח, מייקל הותיר אותו חסר מילים. שניהם ידעו שהוא צודק בכל מילה שלו.

"אבל..שנה אתה סגור פה. זה לא נורמלי." אמרה שלי בשקט עם קול חנוק מדמעות, כמעט וללא צליל.

"שלי אני לא מסוגל לצאת ולהתמודד עם המציאות שלי, תביני." אמר מייקל.

"אז אתה פשוט תישאר סגור פה למשך שארית חייך?! תבזבז את הכישרון שלך?!" צעק כריס.

"אנחנו גם נפגענו אבל קמנו ונלחמנו כדי להיות מאושרים. בשונה ממך, אנחנו פתרנו את הבעיות שלנו במקום לברוח מהם. הנה תראה אני ואדם לא חזרנו אחרי מה שקרה אבל אני מאושרת, אני ממשיכה לעבוד ולחיות. נפגעתי? בסדר התגברתי. וכריס, תראה את כריס שלנו- הוא נלחם על איימי בכל הכוח ועכשיו הם נשואים באושר ועושר, דרך אגב חבל שלא באת לחתונה, הפסדת. אני במקום כריס לא הייתי סולחת לך. וטובי ואדם שכל החיים שלהם התבססו על הלהקה הזאת פתחו עסק, בר, אם לדייק. הולך להם נהדר, הם לא התייאשו ומצאו תעסוקה חדשה לחיים, הם לא מיררו בבכי בביתם. תיקח דוגמה מכולנו, לא נתנו לצרות לאכול אותנו כמו שאתה עושה. קדימה קום על הרגליים ותלחם!" אמרה שלי, ניסתה להחדיר בו קמצוץ של היגיון.

"מה לעזאזל אתם רוצים שאני אעשה?! מה אני כבר יכול לעשות עם החיים שלי?!" צעק מתוך חוסר אונים.

"הנה." הושיטה לו שלי כרטיס ביקור עליו התנוסס שמו של המפיק הכי נחשב בלונדון- 'ג'ייסון קינלי'.

"הוא מחפש יוצרים. אתה יכול לבנות לך קריירת סולו, שום דבר לא אבוד." אמרה וקרצה לו, בדרך מושכת את כריס איתה החוצה.

"ביי מייקל. תחשוב על זה." אמר כריס ושניהם נעלמו מהדירה כלא היו.

"ההופעה הייתה מעולה מייקל, אתה תותח." שיבח אותו כריס וטפח על שכמו. איימי ושלי חיבקו אותו וזרקו לו מחמאות מכל כיוון. כך גם טובי ואדם. כולם היו גאים במייקל ועל הקריירה שפיתח. הוא עלה מהתחתית מעלה, בפעם השניה. כולם העריצו אותו על זה, הוא התמודד סוף סוף עם בעיותיו והצליח בגדול.

"וילסון!" קרא קול גברי ועמוק מאחוריו. "היית מאה אחוז." שיבח אותו וחיבק אותו חיבוק מוחץ עם גודלו הענקי בשונה למייקל.

"תודה ג'ייסון." הודה לו וחייך.

"ידעתי שאתה משהו מיוחד." אמר ג'ייסון ונעלם בתוך כל ההמולה במועדון.

"קדימה באנו לחגוג פה את ההופעה הראשונה שלי בתור יוצר עצמאי או מה? יאללה  לכו לרקוד, להשתכר, לבלות!" צהל מייקל בשמחה. כולם אהבו לראות אותו ככה, מאושר שנית.

"אני בבר." הודיע והתקדם לעבר הבר דרך כל האנשים שעל הרחבה, מתנוססים בהנאה לפי קצת המוזיקה.

"וויסקי כפול." אמר למלצר והתיישב על אחד הכיסאות סביב הבר. הוא הביט לשמאלו וראה בחורה נאה שלבשה שמלה שחורה קצרה שהחמיאה לגזרתה, שערה היה ארוך ומסולסל מעט בקצוותיו, בעל מראה מטופח ויפה.

"אפשר להזמין אותך למשקה?" פנה אל אותה הבחורה שמשכה את תשומת ליבו.

"לא תודה." אמרה באדישות בלי להסתובב. הקול חדר אל תוך אוזניו בבהירות רבה, הוא לא שכח את הקול הזה, גם אחרי שנים רבות הוא לא שכח.  הוא סובב אותה במהירות כך שיראה את פניה. בדיוק כשהיא רצתה למחות ולומר משהו על התנהגותו הגסה מבטה נשאר עליו בהלם, היא הביטה בו עם פה פעור לרווחה.

ככה שניהם ישבו- אחד מול השניה בלי להוציא מילה ורק מלטפים אחד את השני במבט רך ונוקב בו זמנית.

לשניהם היה עתיד חדש וחיים חדשים. שניהם פיתחו קריירה חדשה. כל החיים שלהם בעצם מצאו כיוון חדש אך הרגשות עדיין חיו אי שם ושניהם ידעו זאת ברגע שראו אחד את השניה אחרי שנים רבות שלא.

"דיאנה איפה היית?" עוד קול מוכר נשמע מאחוריו, פונה לבחורה לידו. קול זה גם לא נשכח ואף לא לרגע.

היא ניצבה מולו, יפה מתמיד. לגופה הייתה שמלה יפיפייה בצבע לילך שהותאמה לגופה החטוב והדק בצורה מושלמת. שערה היה אסוף בצמה מרושלת אך מוקפדת. היא החווירה מיד ופיה נפקח לרווחה לא פחות משל חברתה שישבה לצידו. הוא ידע שגם אצל שניהם הרגשות עדיין בשיאם והם צמאים אחד לשניה.

והנה הוא מצא את עצמו בסיטואציה שלא העז אפילו להעלות בדעתו שתקרה-  משמאלו ישבה דיאנה אשר שברה את ליבו בפעם הראשונה ואחרי כל השנים הללו הוא עדיין הרגיש אליה את אותה האהבה, ולימינו עמדה מלאני יפה כפרח אותה לא שכח והכל ביניהם עוד טרי אפילו ששברה את ליבו בפעם השניה.

הוא לא ידע כיצד ימשיך או מה יעשה אבל מה שכן הוא ידע שמפה חייו כבר לא ישארו מסודרים כפי שהוא התאמץ שיהיו, מפגש זה הביא עימו סערה גדולה שתשנה את חיי שלושתם בזווית חדה.

-הסוף-

נשאר לנו רק להודות לכם- הקוראים המקסימים שקראו בהנאה (אני מקווה , כן?) את הסיפור.

וכן, שלוש קוראים קבועים זה נלקח בחשבון, במיוחד כשהם שווים זהב.

נשמח לביקורות כנות על כל הסיפור והפרק הזה- האחרון.

ושוב, תודה לכם על התמיכה ושליוויתם אותנו לאורך כל הדרך, מקסימים פשוט מקסימים.

בינתיים אני לוקחת הפסקה וכאחזור אני אביא איתי סיפור חדש וקצת שונה, שינוי זה לטובה, לא?

נשאר לי רק לאחל לכם הצלחה בבגרויות, לאלה שיש והנאה רבה בחופש!

במידה ויתפרסם סיפור חדש מי שרוצה שנודיע לו מוזמן לכתוב לנו ואנחנו נציית לבקשתו

מצפות לביקורות ואוהבות,

קסם ורותם.