אני אתן לך את ידי אעצום את עיני וכל מה שיהיה עליך לעשות הוא רק את הצעד הבא.

אני ואתה נמצאים בעולם אחר, מקביל לזה, הכל ריק מלבד כסא עץ אדום ומפואר ושרפרף פלסטיק נמוך. אתה בוחר את הכסא המפואר ומתיישב,

מעוצבנת על הבחירה שלך אני תוהה אם לעמוד בשילוב ידיים או להתיישב על השרפרף.

הבחירה השנייה תוריד מהכבוד שלי, אני ארגיש שמעמדי הופחת בעולם הזה.

הבחירה הראשונה תראה לו כמה שאני לא מתפשרת ומרבה לכעוס על שטויות.

במה לבחור?

אתה מסמן לי לשבת על הברך שלך, כמו שסבים אומרים לנכדים שלהם לפני שעת סיפור.

המחשבות שלי משתתקות ואני מתיישבת. מפנה ראשי לאוזניך השמאלית ולוחשת ."ספר לי סיפור."

אתה מספר לי על נערת כפר ענייה וממורמרת ,היא אדם סגור וזועף,

 יום אחד אביר דהר על סוסו דרך הכפר ורואה את הנערה מתהלכת הלוך ושוב אגרופיה קפוצים ומבטה תקוע באדמה.

הוא מחליט שהנערה זקוקה לעזרה, ונחוש בדעתו להציל אתה מעצמה.

הבחורה מסרבת, ולא מבינה מדוע הנסיך היפה תואר הזה בוחר בה, המכוערת.

אתה מפסיק לספר, אתה נעלם מהעולם האחר.

הכל נמצא בראש שלי.