מיומנה של אמא

היום בעוד חודש הבת הקטנה והמתוקה שלי מתגייסת לצה"ל איך, מה, מתי, כבר - הרי היה זה רק אתמול כשהחזקתי אותה בזרועותיי בדרך מבית החולים הביתה.

כן בהחלט תחושה מוזרה  - יהיה מוזר באמת כשנלווה אותה בעוד חודש ללשכת הגיוס. כשל' היתה קטנה התלוצצנו אישי ואני על כך שמעניין אם עד אז הוא יהיה על מדים ואם אכן היא תרצה להיות איתו באותו חיל ואיזו חיילת היא תהיה, מה היא תרצה להיות בצבא, אולי היא לא תרצה להתגייס (את המחשבה הזו די הדחקנו) ובכלל מי היא תהיה.

במשך השנים כשגדלה וראתה את אביה מתקדם בסולם הדרגות קיווינו כולנו שלפחות את התקופה הראשונה הם יעברו יחד.

אז כן לאותו חיל היא מתגייסת - דור המשך -  ברור לא! אבל ביחד על מדים - לא יצא - אישי השתחרר לפני חודשיים. לא נורא אני מתנחמת בעובדה שיש לו מספיק חברים כדי שידאגו ויטפחו את הגוזל שלנו, חלקם אפילו מכירים אותה - למרות שהוא מקרין קשיחות - היא תסתדר לבד, היא בוגרת- אני רואה איך הבעת פניו משתנה.

כן גם אני את חלקם מכירה, ואת הבסיסים כולם - הרי שם באותו החיל הכרנו ושם צמחה אהבתנו וגם כשאישי שרת באחד הבסיסים ל' נולדה וגם י' הבן בינתיים רק בן 14.5 כן נו אז מה? זה עושה את זה קל יותר - ממש לא - הכל פתאום נראה מוחשי יותר - ל' שואלת כל הזמן שאלות על המסגרת הצבאית - היא ילדה חכמה מאוד והשיחות הן עמוקות ובוגרות מאוד החל מהשאלות הפשוטות על הטירונות, התפקיד שמיעדים לה ועד המשמעות של הגיוס לצה"ל עבורה ועבורנו.

אז היום התחלנו את הספירה לאחור אני מניחה שעוד אכתוב על כך ככל שיתקרב המועד - היום אחרי ארוחת הצהריים כשדיברנו על כך הבנתי עד כמה זה קרוב ועד כמה זה מעסיק את מוחי - זה קצת החזיר אותי לתקופה שלי לפני הגיוס - וואו עבר כל כך הרבה זמן מאז - אף על פי כי נראה שהיה זה אתמול.

ילדה קטנה שלי אוהבת אותך ומחזיקה לך אצבעות וגם לי.