מיומנה של אמא
הבית אינו המקום בו אתה חי, אלא המקום בו מבינים אותך
|
| 10/2007
אחד הלילות
היה זה עוד לילה הזוי עבורי, יקיצות פתאומיות כל חצי שעה שעה ובבוקר כמובן לעבודה. לא ממש ללא סיבה רק את מי להאשים את המורים השובתים, את האוצר, את הממשלה או אולי את עצמי. בני בן ה- 14.5 שבמסגרת השביתה חזר לתקופת ימי החופש הגדול והחליף את היום עם הלילה ביקש אתמול סמוך לתשע וחצי בערב לקחת אותו לחבר לישון, כמובן שלרגע לא חשבתי שהוא הולך לישון אצל החבר אולי כן אבל רק בחמש בבוקר. ניסיתי להניא אותו מכך וזאת על רקע הפוסט שכתב בבלוג שלו (לדעתי הוא לא יודע שאנו קוראים אותו) ואני מצטטת בחלקו: "זה היה אחד הלילות ההזויים שלי...חשנו נמלטים אל תגידו שלא... איש זקן מתקשר למשטרה...אנחנו בורחים מהמשטרה..חוזרים מפוצצים דברים על הגג של הפיס... מי ששמע שני בומים אתמול בלילה...זה אנחנו... " אולם אחרי שכנועים, שמשעמם לו, אין לימודים והדחת כיור מלא כלים החלטתי לקחת אותו. בדרך דיברתי איתו על כך שאני מודאגת מההתנחלויות בלילות וכדי לא לחשוף את מקור מידע שלי (הבלוג שלו) סיפרתי לו ששמעתי בבוקר ברדיו על כך שילדים בגלל השביתה מבלים עד השעות הקטנות של הלילה, מטרידים שכונות מגורים, זורקים נפצים, משטרה וכו' הוא די הופתע בנושא הנפצים וניסה לדלות ממני פרטים מה שמעתי. ילד חכם ונבון הבן שלי ואין לי ספק שאני יכולה לסמוך עליו ועל חבריו מזה שנים ואז בא משפט המחץ "אמא אל תדאגי - מה את לא סומכת עלי" כן אני בהחלט סומכת עליך ילד שלי - אולם מדירה שינה מעיניי העובדה שחוץ מהם מסתובבים כל מיני בני נוער מפוקפקים בהחלט - מה יקרה אם מישהו יטפל אליהם הרי אנחנו שומעים בלי סוף על הקלות הבלתי נסבלת על דקירות... איומים... רציחות... אולם לא לדאוג? איך אפשר? הוא יצא מהאוטו והבטיח שהוא לא עושה שטויות - חזרתי הביתה בתחושת מועקה נוראית פרשתי לישון ועל איך ישנתי כבר כתבתי.
כבר עשר בערב אישי נושא להביא אותו מהחבר אני מקווה שהלילה יהיה קל יותר.
לילה טוב
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא אדמה