Forget about what you knew before you met me

1:01 בלילה... 1:02... טיק טק... טיק טק...

הזמן לעולם לא מפסיק מלכת.

16, 17, 18, 19, 20....

השנים עוברים, ואני גדלה...

חופש פורים נגמר, ואני חוזרת לשגרה...

האמת שאני אוהבת שיגרה.  זה מוציא אותי ממחשבות פסימיות, ומעביר לי יום ועוד יום ועוד יום מבלי שאני שמה לב כמה זמן עבר.

לפעמים, כשיש לי יותר מידיי זמן פנוי, הראש שלי מרשה לעצמו לשקוע במחשבות.  ובשבריר שניה שהוא מתחיל לעשות כן אני כבר לא אותה סיון.

למעשה אני אותה סיון שלא נמצאת בשיגרה. 

על מי אני עובדת?  כשיש שיגרה אני סיון אחרת.  כשאני שוקעת במחשבות אני סוף סוף מתחברת לעצמי ולא בורחת למציאות שקובעת לי מה לעשות בכל רגע נתון.

1:06 בלילה....

4 דק ביזבזתי בשביל להבין איזו משתי האופציות זאת אני באמת.  והאמת? לא הגעתי לאף מסקנה.

לא השתנתי מאז תחילת הבלוג הזה (גיל 16).  אולי התבגרתי קצת, חוויתי קצת יותר.. אבל לא השתנתי.

אני חושבת שכדאי שאני אחזור ליומניים שלי.  אני חוזרת על עצמי שוב ושוב, אבל לא מיישמת את זה.   כדאי שאתחיל יומן חדש :) נקי... ולא אמשיך את אותו אחד מלפני שנה וחצי...

אז.. לילט. סיון