יש כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה פשוט לומר, להוציא אותם החוצה כבר... להיות כנה עד הסוף. משום מה אני מפחדת לומר הכל. אולי כי אני לא רוצה להניח את כל הקלפיים על השולחן, שלא יחשפו אותי לגמרי, שתמיד יהיה לי קלף מנצח ביד.
יכול להיות שזה מתוך התגוננות... שאם יבואו אליי עם סיפור כלשהו אני אדע שגם אני לא הייתי בסדר, אז יכאב פחות.
אני יודעת שזה לא בסדר.. שאני לא בסדר.. אבל אני לא אתן לעצמי להפגע שוב. אני אומנם לא רוצה להגיע למצב שאני אחסום את עצמי מכל רגש בגלל ניסיון עבר דבילי, אבל אני מנסה לחסוך לעצמי כאב מטופש.
בקרוב יום כיפור.
אני לא יודעת אם אני אצליח להוציא את זה החוצה עד אז. אבל מה שאני כן יודעת שאם אני אצליח, אני אפגע ביותר מידיי אנשים- מה שאני לא רוצה. אז מה עדיף? אמת או שקר?
אני חייבת להתוודות- כן בגדתי באלמוג. יותר מפעם אחת.
זהו, אמרתי את זה, ושילך לעזאזל כל העולם. הפעם הראשונה היתה עם דניאל בלג בעומר. התנשקנו וכאלו... יותר מפעם אחת... מה אני אעשה? הוא הלך לו עם חברים שלו לכנרת והשאיר אותי לבד... חוץ מזה הרגשתי כל כך טוב עם זה שכשהתנשקנו הוא שלח לי הודעה פתאום... כל כך שימח אותי. זאת מחשבה מתועבת.
אז אוקיי, אולי הוא היה זבל אליי... אולי הוא בגד בי.. אבל אני הייתי הראשונה.
זאת השנה הראשונה בחיי שאני מרגישה קרובה יותר לדת. תמיד הייתי אנטי.. לא משנה מה, אנטי נגד הכל.. כשכפו עליי משהו, באופן אוטומטי פסלתי אותו. הפעם הכל סביבי כופרים וכאלו שבזים לדת, לערבים ולכל שאר העולם... אז אני התחברתי לשורשיי. אני חושבת לצום השנה. לא יודעת עד כמה זה יחמול לי על מעשיי, אבל בכל אופן אני אעשה את זה למען היהדות ושימורה.
אז שיהיה לכולכם שנה טובה, חג שמח גמר חתימה טובה וצום קל :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
The Life Which Fuck You