My Life & I

*אם כאלה חברים מי צריך אויבים*

אני צדקתי פעם, וצודקת גם עכשיו..

זה כל כך נכון..

אני משקיעה את הנשמה שלי בשביל אנשים שבאמת חשובים לי..

בשמחה ובעצב אני תמיד לצידם...

אם בשמחה אני תמיד שמחה איתם ואם בעצב אני מנסה לשפר את

המצב רוח, ומנסה לעזור בכל דרך אפשרית כדי שלאותו בן אדם יהיה טוב (:

והבנתי משהו אחד..

אותם האנשים רק מקבלים... הם לא יודעים לתת בחזרה..

והאנשים האלה נקראים "חברים" שלי.

כשרע לי הם בקושי שם...

כשלי רע אני צריכה לרדוף אחרי חברים שלי כדי שישמו לב שרע לי..

וכשלחברים שלי רע אני תמיד שם, הם אפילו לא צריכים לחפש אותי

כי הם תמיד יודעים שאני שם תמיד בשבילם..

וכשטוב לי הם גם לא שם..

כשלהם יש את היום המיוחד שלהם אני תמיד שם..

אני תמיד איתם.. שמחה, מאושרת איתם..

אבל כשמגיע יום כזה משל עצמי..

הם כל נעלמים... כאילו האדמה בלעה אותם...

ואני רואה איזה חברים יש לחברים שלי אותם אנשים אבל יחס שונה..

עןשים להם מסיבות הפתעה, ןלי אף פעם לא עשו..

הולכים איתם לאן שהם רוצים כי זה היום שלהם..

אבל כשלי בא יום כזה אין...
פשוט אין אף אחד כולם נעלמים.. פשט כולם מתחבאים ממני...

ושוב אני חוזרת אם חברים כאלה מי צריך אויבים..