איך אפשר לחיות את החיים בשלווה וברגוע אם יש מלחמה בבית?
שפתאום הבית נהפך לשדה קרב ודווקא המקום שהיה אמור להגן עלי
ושהייתי אמורה להרגיש בו בטוחה מורגש כתא מאסר?
כל כך נמאס לי לחיות בבית הכלא שאני חיה בו...
נמאס לי מי זה שלא נותנים לי פרטיות, שלא מרשים
לי לצאת לשום מקום,ולהיות כל הזמן לבד..
באמת ככה אני מרגישה לרוב אני לא נפגשת עם אנשים
בגלל שלא מרשים לי....
ובבית ספר שיש לי הזדמנות גם את זה אתם לוקחים לי?
דיי אני לא יכולה יותר.. אני לא יכולה להיות כל הזמן לבד..
אני צריכה חברים שיתמכו בי.. אני צריכה חבר שיאהב אותי..
פשוט תפסיקו להיות כל כך דאגניים אני מבינה שאתם דואגים לי
ורוצים לטובתי אבל אתם כבר מתחילים להגזים!
אני אוהבת להיות בחברת אנשים הנקראים גם :" חברים"..
כה קשה להאמין אבל יש לי כאלה.. וחברים ממש טובים :
מיכל, יולקה,נסטיוחה,ורו, טלולה וכמובן עוגי שאני אוהבת הכי בעולם 
!!!
וכל כך כיף לי איתכן, כל יום פעם שאני נמצאת איתכן אני מרגישה כל כך
שלווה ושמחהה (: תודה!
"והבית" זה תא מאסר...
אני לא חיה בבית נורמאלי אני חיה בבית סוהר..
ההורים לא מבינים אותי.. ומתעצבנים עלי פשוט מדברים שטותיים!!
תתחילו לתת בי אמון!
*אנחנו אוהבים אנשים שלא אוהבים ומעריכים אותנו אבל אלה שאוהבים ומעריכים אותנו אנחנו פשוט מתעלמים מהם*
מיכל את בטח הבנת למה אני מתכוונת במשפט נכון ? :'(
שאלה:
תגידו אם אני יעלם מחייכם, אתם תשימו לב ואם כן מה תרגישו ואיך תחיו בלעדיי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
alonush;]