לא יודעת |:
בילבול רב במחשבה
מרגישה חנוקה!
לא נותנים לי אוויר לנשימה!
כל כך הרבה אנשים!
כל כך הרבה בקשות וציפיות!
די תפסיקו!
אני כל כך רוצה שזה יגמר!
נמאס לי לחיות!
אני כל כך מבולבלת!
כל כך הרבה אנשים סביבי רוצים שאני יקשיב לבעיות שלהם
ואני כבר לא יכולה... אני מקשיבה ופותרת אבל את מהבעיות שלי
אני מתעלמת!
וזה נאגר כמו שקית עם מים שנאגרת ונאגרת עד שהיא נקרעת ואותה
הרגשה אני מרגישה בתוכי!
נמאס לי "מהנחמדות" של כולם!
נמאס לי מהניצול של כולם!
דיי אני לא מאמינה עד כמה אנשים שחיים סביבי
שנקראים " חברים " יכולים להיות כה צבועים!
אני לא יכולה לסמוך על אף אחד!
כולם מפנים את הגב!
ורק כשיש לך משהו להגיד על מישהו פתאום כולם מקשיבים!
מה הקטע?!
אני לא מבינה!!!
כל כך הרבה מחשבות שחונקות אותי מבפנים!
נכון לא רואים אבל זאת הרגשתי מבפנים.
אני מנסה להיות הכי שמחה בעולם כדי שאנשים
לא ישימו לב שפתאום לנה עצובה.
לנה עצובה?!
הילדה החיינכית והמצחיקה?!
מה קרה?! לאן החיוך נעלם?!
לאן נעלמה שמחת החיים?!
לאן?
איש אינו יודע ומי שיודעת זאת רק אני!
אבל עדיין לא מצאתי את התשובה ולא נראה לי שאני
אמצא אותה בקרוב אבל אולי אם אני יאמין שהכול יהיה
טוב אולי אני ימצא את המפתח לאושר!
* נמאס מכול אלה שאומרים שהם גם עברו את זה!
אתם לא עברתם את זה!
אולי נדמה לכם שהייתם באותה סיטואציה שלי!
אבל זה לא אותו הדבר!
כל אחד מרגיש אחרת! כל אחד חווה את זה אחרת!
אף פעם לא קורים לנו אותם הדברים!
תמיד יש משהו שונה בין בני האדם!
מספיק להגיד לי שזה יעבור!
זה מאוד קל להגיד את זה מבלי שאתה חווה את זה או מרגיש את זה!
אתם לא יודעים איזו הרגשה נוראית זאת!
אף אחד לא יודע!
פשוט....
אני מרגישה אבודה בתוך עצמי!
ואני לא עצובה ואני לא כועסת פשוט יש לי בילבול רציני
אני כבר לא יודעת להבדיל בין חבר אמיתי לבין "חבר" כשהוא רק צריך אותך!
אף אחד לא דומה לאף אחד! ואף אחד אינו מושלם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
alonush;]
