מה הולך כאן?

                                            לא לוותר

חיי כל-כך משעממים. אין טעם לחיי.

אני לא טובה בלימודים,

אני לא הכי יפה,

אני לא מקובלת,

והכי חשוב- אין לי חבר!!!

איך אני אסביר לך? אם אין לך חבר בשכבה הזאת- את לא מקובלת אצלנו.

אצל הבנים זה אפילו יותר נורא. אם לבן אין חברה- הוא מוחרם מהחברה.

יש לי אפשרות להיות חברה של ילד חננה, אבל אני מאוהבת במישהו אחר.

גבר חלומותיי. פשוט ילד מושלם. אך יש בעיה אחת קטנה-הוא עם מישהי אחרת.

בעיה קטנה, נכון?

אני גם בטוחה שאם תשאל אותו מי אני, הוא לא ידע מה לענות. הוא בכלל לא יודע שאני קיימת.

ואני לא יודעת איך לכבוש את ליבו...

אולי אוותר ואפסיק להילחם עליו?

כן, נראה לי שאוותר, אם כל הצער שבדבר.

טוב, נמאס לי לכתוב, נתראה בפעם הבאה.

שלך תמיד,

אני.

כשסיימתי לכתוב ביומן שלי נשכבתי על המיטה חסרת אונים. כל-כך רציתי להיות חברה שלו, חברה של אורי. אבל לא עלו למוחי עוד רעיונות שאוכל לכבוש את ליבו.

הודעות אס.אמ.אס קטעה את חוט מחשבותיי.

פתחתי את ההודעה וקראתי, "תיפגשי איתי בגן השלום בשעה 19:00, תאמיני לי, זה לטובתך. דור".

דור?! מה הוא קשור?! אני בכלל לא מדברת איתו. אני בשוק שהוא יודע מי אני בכלל. ומה הוא רוצה ממני?

אך דבר אחד ידעתי בטוח-לפגישה הזאת אני באה.

בשבע בערב יצאתי מביתי חוששת. אולי הוא רוצה להחטיף לי מכות?

-לא... לא עשיתי לו שום דבר רע.

ואולי הוא רוצה לסחוט ממני מידע כלשהו?

-לא... אין לי שום מידע מעניין לתת.

ואולי הוא רוצה ממני טובה?

-לא... אני לא שימושית.

אז למה לכל הרוחות הוא ירצה לדבר איתי?

התחלתי להאיץ את קצב ההליכה, כדי שאוכל לגלות מה דור, בכבודו ובעצמו רוצה ממני.

  כשהגעתי סוף-סוף לגן השלום ראיתי את דור יושב ומחכה באחד הספסלים.

נשמתי לרווחה כשגיליתי שבא לבד.

פסעתי לעברו בצעדים גדולים עד שהגעתי אליו. דור קם לכבודי והתחבקנו "חיבוק ידידים", כנהוג.

  "מה קורה?" פתח ושאל.

  "בסדר", וגלגלתי עיניים, מחכה שיגיע לעצם הנושא. בכוונה לא שאלתי מה שלומו, כדי לא להתעכב. רציתי כבר לדעת במה מדובר.

  "או.קי, אז כך. ציפור קטנה לחשה לי, שאת מאוהבת באורי"...

  "מה, מאיפה אתה יודע?!", קטעתי אותו.

  "זה לא חשוב. מה שחשוב הוא שאני מאוהב בתמר, חברתו". התחלתי להבין לאן השיחה הזאת מתגלגלת. "וחשבתי שאולי נוכל לחשוב ביחד איך לגרום להם להיפרד ולרצות אותנו".

  "או.קי, ומה תוכנית הפעולה?" שאלתי בסקרנות, נהנית מתוכן השיחה.

  "אז זהו, רציתי לבדוק אם תסכימי ורק אז לחשוב על תכנית הפעולה".

  "ברור שאני מסכימה!" תקוותי חזרה בי שוב.

  "מעולה! עכשיו רק צריך לחשוב על תכנית פעולה".

  "אולי אפשר לרדוף אחריהם, להראות להם שאנחנו רוצים אותם, ואז כשידחו אותנו, אנחנו כאילו נהיה חברים, בתקווה לגרום להם לקנא, איך זה?" שאלתי, מופתעת מחשיבתי.

  "נשמע לא רע ".

  "אפשר לשלוח להם הודעות לפלאפון כאשר אנחנו אומרים להם כמה שאנחנו אוהבים אותם", המשכתי לירות רעיונות.

  "רעיון נהדר. איך אני שמח שיצא מהשיחה הזאת משהו. אני צריך לזוז, אז נדבר מחר".

  "לילה טוב", ונפרדנו כל אחד לדרכו.

כששכבתי במיטה, קצת לפני שנרדמתי שלחתי לאורי הודעה, "אני אוהבת אותך".

"מי זאת?"

"זה לא משנה. העיקר שתדע שאני אוהבת אותך". וכך נגמרה השיחה, כאשר אני משאירה אותו עם סימני שאלה.

  כשהתעוררתי בבוקר, מיהרתי לשלוח לאורי הודעה, "מחכה כבר לראות אותך בבית-ספר". אחרי ששלחתי לו את ההודעה עלתה בי המחשבה שאולי הוא חושב שאני משהי מסוכנת או משהו בסגנון ולכן שלחתי לו הודעה נוספת, "אל תדאג. אני לא אעשה לך כלום".

  כשהגעתי לבית-ספר, הבחנתי כי הוא נראה מוטרד. מחפש סביבו מי יכולה להיות המטרידה.

  בעודי נרדמת בשיעור, הפלאפון שלי רוטט. פתחתי את ההודעה והופתעתי לגלות שהיא מאורי.

"את נמצאת בכיתה שלי?" לא ידעתי מה לעשות. כי אם אשלח לו הודעה, הוא יוכל להבחין בי, אך מצד שני רציתי לענות לו.

החלטתי לא לקחת את הסיכון ולסנן אותו.

  בהפסקה שלחתי לו הודעה, מתעלמת משאלתו, "אתה באמת אוהב את החברה שלך?"

"למה את רוצה לדעת?"

"סתם".

"אני מוכן לומר לך אבל רק פנים אל פנים".

לא ידעתי מה לומר. זה לא עוד מוקדם מדי לחשוף את עצמי?

אבל אולי זאת ההזדמנות היחידה שתינתן לי?

החלטתי ללכת ולהתייעץ עם דור.

   אחרי שסיפרתי לו את כל הסיפור אמר, "מה את בסדר?! זאת ההזדמנות שלך! הוא מוכן לספר לך מידע חשוב, ואת מתכוונת לעבור על זה בשתיקה?"

דבריו היו נכונים. הייתי זקוקה לבנאדם כמוהו שיאיר את עיניי.

  "ואיך הולך איתך?"

  "מעולה. גם אני בדרך לחשוף את עצמי", דיווח.

נפרדנו בחיבוק וכל אחד הלך לכיתתו.

דבריו דרבנו אותי ללכת ולחשוף את עצמי בפני אורי. שלחתי לו הודעה, "תיפגש איתי אחרי הלימודים בגן השלום".

"קבענו".

כשצלצל הפעמון, מיהרתי לכיוון השער. למרות שידעתי שהוא עדיין לא הגיע, פסעתי בפסיעות גדולות ומהירות לכיוון גן השלום.

  כעבור 5 דקות, הוא הופיע. הוא ניגש ישירות אלי, כאילו שידע מראש שזאת אני.

   "אז זאת את?" נזכר להיות מופתע.

  "כן", עניתי בביישנות.

  "אני מוכן לענות לך על השאלות שלך אך בתנאי שאת תעני על שלי", ניגש ישר לנושא.

  "סגרנו".

  "תתחילי את", התנהג כמו ג'נטלמן אמיתי.

  "אני באמת אוהבת אותך. ואני יודעת שנהוג שהבן יתחיל עם הבת, אבל רציתי לדעת עם החברות בינך לבין תמר היא אמיתית?"

  "כן", אמר חד וחלק.

  "ואין מצב שיהיה לי סיכוי איתך?"

  "לא בזמן הקרוב", אמר. למרות שהייתי צריכה להתעצב מתשובתו-שמחתי. התכנית פעלה בדיוק כפי שתכננתי.

כשהגעתי הביתה, מיהרתי להתקשר לדור.

  "חשפת את עצמך?"

  "כן".

  "ומה קרה?"

  "דחתה אותי. ואיתך?"

  "כנ"ל. ממשיכים בתכנית. ממחר אנחנו מסתובבים יחד. נדבקים לתחת של השני. ברור?"

  "כן המפקדת", ציית.

נפרדנו בלילה טוב ונתקנו.

  קצת לפני שנרדמתי קיבלתי הודעה בפלאפון, "תיפגשי איתי מחר ב-7:30 בצומת. נלך יחד לבית-ספר. דור".

"קבענו". לרגע קט, דמיינתי שההודעה הזאת נשלחה על-ידי אורי.  אך רק לרגע קט.

בבוקר למחרת נפגשתי עם דור בצומת.

  קצת לפני שהגענו לבית-ספר אחזנו ידיים.

  בעודי מסתכלת מי נמצא בבית-ספר קלטתי שאורי נועץ בי מבט.

וזה לא היה סתם מבט...

הוא מיהר לשלוח לי הודעה, אך קראתי אותה רק בשיעור, אחרי שאני ודור נפרדנו.

"התגברת עלי מהר, הא?"

חיוך גדול התפרש על פניי. הבנתי שהוא כן נהנה מהעובדה שאני אוהבת אותו.

"אני מצטערת, אני עכשיו עם דור". הרגשתי רע. אני לא אוהבת לשקר לאורי, ובטח כאשר השקר פוגע בו.

  בהפסקה, דור רץ לכיתתי עם חדשות בפיו.

  "תמר רוצה שנעשה דאבל-דייט".

  "ומה הבעיה?" עניתי באדישות.

  "אה..אין לך בעיה? הייתי בטוח שלא תרצי. אז אני קובע איתה למוצאי-שבת הזה".

  "תקבע", המשכתי לענות לו באדישות.

במוצאי-שבת יצאנו כולנו.

חברותיי הטובות עשו לי "מייק-אובר". אני חייבת להודות, נראיתי לא רע בכלל.

התיישבנו לנו במסעדה חלבית וחיכינו שהאוכל יוגש.

במשך כל השיחה, הבחנתי כי אורי בוהה בי. מקשיב לי בצורה אחרת, שונה. הרגשתי מוזר, עד שלפתע פנה אל תמר ואמר, "אני מצטער תמר, אבל... שני, את רוצה להיות חברה שלי?"

עוד לפני שהספקתי לעכל את אשר אמר אורי,  דור קם ואמר, "אני מצטער שזה בא לך פתאום, אבל גם אני אוהב אותך. שני, רוצה להיות חברה שלי?"