עוד סיפור אחד ודי..

שאאאאאאאלוום אנשיים :]]

היום פרק חדש מהסיפור "ילדה חדשה"-אז בלי הקדמות מיותרות-תהנווווווו :]

ילדה חדשה-פרק 2

"אז מה רוסיאנה??..", שמענו קול מאחורינו..

הסתובבנו וראינו את....

אסף.

הילד הכי מעצבן בשכבה.

הוא אוהב להציק, ובמיוחד לי. למרות שהוא יודע שאסור להתעסק איתי כי אני יותר חזקה ממנו.

כמובן שהוא לא היה לבד, הוא היה עם החברים שלו.

"מה אתה רוצה מאיתנו אסף?", אמרתי בחוסר סבלנות.

"כלום...אני רק רוצה לדעת אם הרוסיאנה הביאה איתה איזה מאכל רוסי בטיסה..", אמר בטון מזלזל.

"אסף, תעשה טובה-תעזוב אותנו בשקט ולך להציק למישהו אחר!", אמרתי ועמדנו ללכת.

"היייי לא כל כך מהרר! אני רוצה לדעת אם הרוסיאנה תביא לנו משהו לאכול, אהה לא...בעצם אני לא רוצה לאכול

דברים מגעילים!", הוא גיחך, והחברים השפוטים שלו אחריו.

"אסף אין לך בכלל זכות לרדת על גניה! היא הגיעה לכאן רק היום והיא צריכה להשתלב בבית ספר! עכשיו לך כבר!", צעקתי.

"לא רוצה, אני רוצה שתסלקי מפה את הרוסיאנה הזאת!", הוא אמר.

"אתה תסתלק מפההה!", צעקתי עליו.

"כדאי ששתחילי להרגיע ילדונת!!....מי את בכלל?!", הוא צעק.

"מעיין אדרי!!!", צעקתי בחזרה.

התחלנו לריב ולדחוף אחד את השני. החלטתי שאני לא מוותרת לו אחרי כל ההצקות שלו.

אף אחד לא ניסה להפריד בינינו.

כולם צפו מהצד. חלק עודדו את אסף וחלק עודדו אותי.

חלק המשיכו לרדת על גניה בדיוק כמו אסף, גם החברים שלו.

"יאללה מעיין! תראי לו מה זהה!!!!!", שמעתי צעקות מילדים שלא סבלו את אסף.

"אסף תראה לה לילדונת!!!!!", צעקו החברים של אסף.

ראיתי את החברות שלי מהצד עומדות...עאלק חברות...אחרת הן כבר מזמן היו מנסות להפריד בינינו או לפחות לעזור לי.

גם גניה עמדה בצד ונראתה חסרת אונים. מבטה היה קפוא.

המשכנו לריב עד שאחת המורות עלתה למעלה וניסתה להפריד בינינו.

"דיייי! דיי כברררר תפסיקוווו!!!!", היא צעקה עלינו והחזיקה בנו.

ניסיתי להמשיך להלחם איתו אבל המורה כבר החזיקה לי בכובע של הסווטשרט.

"כולם עכשיו להכנס לכיתות!!!! אני לא רוצה לראות פה אף אחד!!!", המורה צעקה על כל התלמידים שעמדו בחוץ

וצפו במחזה.

לאט לאט כל התלמידים התפזרו לכיתות שלהם. שמעתי את כולם מדברים ומתלחשים אחד עם השני.

"עכשיו אנחנו הולכים להחדר מורים לעשות שיחת בירור! אני רוצה לשמוע הכל! אבל הההכל!!", אמרה המורה בתקיפות.

ישבנו בחדר מורים. אף אחד לא היה שם חוץ מאיתנו.

"עכשיו-אתם מוכנים להסביר לי מה קרה כאן לפני כמה דקות?!?!", אמרה המורה בטון נוזף.

"האפס הזה התחיל לרדת על העולה החדשה שהגיעה לכאן מרוסיה והתחיל להתגרות בנו!!!", אמרתי בכעס.

"התינוקת הזאת מתבכיינת על כל דבר קטן שאומרים לה! התנפלה עליי! ממש מרוקאית אמיתית!!!", הוא אמר.

"תכף אני אראה לך מה המרוקאית הזאת יודעת לעשות!!", קמתי מהכיסא בכעס.

"שבי מיד!! אף אחד לא קם מפה!!", המורה הושיבה אותי.

"אסף, מה הסיפור עם הילדה הזאת?", שאלה המורה.

"מה הסיפור?!?! הוא השפיל את חברה שלי, שהיא במקרה עולה חדשה שהגיעה רק היום לבית הספר!", אמרתי.

"אז למה התחלת להאבק בו?!", שאלה המורה.

"הייתי חייבת להגן על גניה! הוא ירד עליה שם! אני הייתי רוצה לראות אותך, גברת דקלה, אם היית שותקת על זה שילד

משפיל עולה חדשה!", צעקתי עליה.

"גברת מעיין-את לא תצעקי עליי! אני אחת מהמורות פה ואם אני ארצה אני יכולה גם להשעות אותך מבית הספר לשבוע

ואפילו לחודש!!!", צעקה עליי המורה.

"מעניין לי את ה...", סיננתי, אבל היא שמעה.

"עופו מיד לכיתות שלכם! שניכם!!! אני כבר אדבר עם ההורים שלכם ואדאג שיטפלו בכם! במיוחד בך גברת חצופה!", צעקה עליי המורה.

"מה אכפת לי?! אבא ואמא שלי יגנו עליי! לא כמוך "גברת מרשעת"!", חיקיתי את אמירתה ורצתי לכיתה.

למה לאף אחד לא אכפת מגניה? למה רק אני צריכה להגן עליה?!...חשבתי לעצמי ורציתי לבכות...

                                                                          ************

"הוו שלום גם לך גברת מעיין! אני מקווה שיש לך תירוץ טוב לאיחור הזה!", אמרה לי המחנכת בטון נוזף.

"דיברתי עם אחת המורות...שוחחנו...",ובלי לומר מילה נוספת ישבתי במקומי והוצאתי את מחברת היסטוריה.

המחנכת המשיכה להסתכל עליי, לחפש רמזים.

גם גניה הסתכלה עליי.

לא הבטתי באף אחת מהן.

"גילה, את לא מאמינה איזה מכות היו פה קודם בין אסף למעיין, ווואיייי ווווואייייייייי....", אמר אביב וניסה לחמם

את האווירה.

באותה שנייה רציתי להרוג אותו.

"תיזהר ממנייי!!!", קמתי ממקומי וצעקתי עליו.

"מעיין, מה קורה כאן?!", שאלה גילה המחנכת.

"דייי כבררר! נמאס לי!! מה שקורה כאן זה שלאף אחד לא באמת אכפת מגניה!! אתם רואים שקשה לה, ואתם בכלל לא

מנסים לעזור לה! אתם רואים שיורדים עליה, ולא מנסים להגן עליה! שימו את עצמכם לרגע במקום גניה! איך הייתם

מרגישים במקומה?!", צעקתי על כל הכיתה והרגשתי שאני משתגעת.

סיימתי ובאותו רגע לקחתי את הילקוט שלי וברחתי מהר מהכיתה, לפני שמישהו יספיק להגיד משהו.

מאחור עוד שמעתי את המורה צועקת לי דברים, אבל לא שמעתי מילה ממה שהיא אמרה.

ירדתי למטה במהירות.

חשבתי לעצמי שגניה בטח לא יודעת מה הסיפור, ולמה אני כל כך כועסת על כולם.

לא ראיתי את הפרצוף של המורה...לא ראיתי אם הוא כעוס, המום או הכל ביחד.

גם לא ראיתי את הפרצופים של הילדים שירדו על גניה..הם בטח היו נבוכים...

אני לא יודעת מה הסיפור של כולם, גם אני בעצמי די מבולבלת...אני רק יודעת שאם אני הייתי גניה, בוודאי

הייתי מגיבה בצורה אחרת....

אזזזזז.....איך היה הפרקק?! אהבתם?! לא אהבתם?! במתח? לא במתח? אולי במתח?! (אולי דיי לשאול את אותן שאלות כל פעם?!?!....)

אנשים-שוב אני מזכירה-אם אין לכם משהו טוב ונחמד לומר-עדיף שלא תגידו כלום!...

אני מוכנה לקבל ביקורות, אבל תהיו נחמדים!..

אני משקיעה בפרקים האלה כדי שאתם תהנו, אז בבקשה.

10 תגובות-ופרררררק חדש :]]

שלכם, הסופרת הקטנה 33>