אני שונא את החגים היות והם מדגישים עד כמה אני לבד.

היום ראיתי בסופר בחורה שלמדה איתי בחטיבת הביניים,

היתה לי סוג של התאהבות מה שקורה להרבה צעירים בגיל הזה אך אני הייתי כול כך נבוך וכול כך לא בטוח בעצמי ובגופי

שתקתי לא דיברתי איתה מלה למען האמת אני לא זוכר שדיברתי עם מישהו בחטיבה שנאתי את המקום הזה חוץ מהזמן שביליתי בלבהות בה.

חזרה מהירה לימינו נראה כי כלום לא הישתנה נותרתי כפחדן שהיתי כך אני עומד מולה ובמקום ללכת לומר לה שלום להזכיר לה מי אני אולי אפילו לנסות לקבל סוג של צ'אנס איתה בחרתי בדרך הכי מטופשת ופחדנית והתאלמתי ממנה לחלוטין.

אני חייב לציין כי מעולם לא הגשתי יותר טיפש מעכשיו אומנם אני לא משטה את עצמי לחשוב שיש לי סיכוי איתה למרות שלא היתי אומר שאני לא ברמה שלה אני לא מכוער או משהו רק סובל מחוסר ביטחון קליני.

טוב משהו אחד אני יודע טוב מאוד וזה שאני לא הולך לשון היום תחושת האכזבה שלי מעצמי יותר מידי גדולות.

יש רגעים

יש רגעים שקטים

יש רגעים בהם אין חשק לחיים

יש רגעים שלווים

אך ישנם מעט מידי רגעים שמחים