"שומקום"

הבטחתי לעצמי שיותר אני לא יכתוב ויפתח בלוג, תמיד אני חוזרת בלילה עם כל מה שנטען בי ופורקת פה

לפעמים דברים שממש לא צריכים להיות כתובים פה.

אמרו לי שבלוג לא חייב להיות כזה ושאפשר לכתוב על דברים שמחים וכל מיני..אבל אני לא אוהבת ,אין כמו הרגש.

למרות ההבטחה שלי לא לכתוב פה יותר.. היום זה כבר מידי והייתי חייבת.

רוב האנשים הבינו כבר על מה מדובר מהכותרת וחלקם הגדול יודע גם על מי.

בכל אופן, כמו הכותרת אני אוהבת דברים רעים זה פשוט עושה לי טוב. הדבר הכי חכם שעשיתי היום הוא היה לצת מהבית של ריביס לכוון הפרילינד עם איילת וריביס.

ידעתי שאני יראה אותו שמה ..אבל היה בי סיכוי שהוא עדיין חולה מהשפעת ששנינו הדבקנו אחד את השני.

אחרי שבוע שלם סלי לדבר בטלפון אלא מידי פעם במסנג'ר שזה הדבר הכי מוזר שיש ..לדבר איתו דרך טקסט במחשב, ולא לשמוע את הקול הצרוד מכמיות של גו'יינטים ללא הפסקה.

לפני שבוע היה לנו שבוע עמוס של יחד ..שבוע הזוי ששנינו ידענו שזה לא יגמר טוב .המילה "דיי" יצאה מהפה שלי ושלו כל כך הרבה פעמים אבל אי אפשר זה חזק מידי. להיות אצלו בבית שהבית שלו זה החלום שלי שאהיה גדולה וה5 דקות הראשונות הם היו הפחד הכי גדול שאולי אני ילדה טיפשה ומפה לצאת שלמה אני לא יצא . אני ילדה קטנה מול איש כל כך גדול בסיפור לוליטה חושני ומטורף שאי אפשר לתאר. לחשוב שנפגשנו לפני בהופעה מסריחה החלפנו טלפונים ושמה זה נגמר .עד שהוא חזר סתם במיקרה בפרילנד ביומולדת של ידיד ככה התחלנו לדבר ומשם הכל התחיל כל הסחרור ,הניתוק שהיה באמצע של חודש שלם של גורל מסריח שאמר לי "את כל כך לא צריכה את זה ,לא אותו,לא את הדרמה "

ואני רק נשמכתי לרציתי יותר בכוח. חשבתי לפני שבוע שזה נגמר סופית אחריי בכי בטלפון וצעקות כניראה שטעיתי וטעיתי בגדול.

אנחנו מנסים לדבר אבל אי אפשר השפתיים נצמדות כאילו הם לא חלק מהגוף שלנו ,הוא כל כך מטורף כל כך גורם לי להרגיש מה שחפשתי הרבה זמן וזה כל כך מצער שדווקא הוא וסוף טוב לא יהיה ולהתקדם אין לאן. "תתבגרי את עוד ילדה קטנה תחיי את החיים שלך מה את צריכה אותי איתך,את מטמטמת אותי " זה המשפט שמתנגן ממנו אבל הוא אומר אותו ומנשק אומר דיי וממשיך ,כל פעם מחדש שאני רואה אותו הגוף שלי מצטמרר הופך לרגיש הפה שלי לא מפסיק לחייך..כמו ילדה קטנה ומאוהבת.

לוליטה ככה הוא קורא לי ואני קוראת לו אבא או המשהו המיוחד שלי והוא אומר שזה ארוך מידי .

אם המצב לא היה כל כך מסובך והגילאים לא היו כאלה חשובים ואני לא היתי ילדה קטנה ומנשיקה לנשיקה מכאיבה לו יותר ...אי אפשר לבקש כזה דבר.. מה זה גורל דפוק? טיימינג מחורבן!? מה?!

השאלה זה איך אני משחררת ממנו מהגוף שלו ,מהשפתיים שלו ,ממנו..הראש אומר דיי הגוף והלב מסרבים לו.

השאלה היא מה יהיה בסוף?

אוהבת המון

3>