אני אחת מכאלה שאוהבת לדבר עם בנים, שאוהבת ליהיות בעניינים איתם ושהם יחשבו אותי כמגניבה. ( אני לא ממש חרמנית, סתם פחות ביישנית מאחרים =) )
אבל בזמן האחרון אני מרגישה שעם השכבה שלי משנה שעברה, הבנים שם כבר לא כל כך מתייחסים אלי, ויותר לקבוצה מסוימת של בנות. אין לי כמעט בעיה עם זה, רק שהבנות האלה הם חברות שלי, ואני מבלה איתם זמן, וכשהם רואות את הבנים, או מדברות עליהם, ועושות כל דבר שקשור אליהם, אני מרגישה בחוץ, לא שייכת. ואני שונאת את ההרגשה הזאת! כי באמת, פעם הייתי שייכת אליהם, והייתי שטותניקית איתם והבנים, אבל עכשיו, כשאני איתם, והם צוחקות איתם, אני לא רוצה ליהיות שמה, כי אני מרגישה לבד, ואף אחד לא מבין את זה כי כל החברות שלי בקבוצה שהבנים אוהבים..
ואני יודעת שיש עוד דגים בים, כמו שאומרים, וזה באמת עוזר ( אני מאוד מוצלחת בכיתה החדשה שלי חח..)
זה באמת עוזר, אבל הבנות האלה לא שוכחים מהבנים האלה בכל כך מהירות, ושוב אני נגררת וצריכה לשבת בצד ולהסתכל עליהם.
יש לי,גם, מצד השני חברה שלא אכפת לה בכלל מה הבנים חושבים, והיא רק ניהנת מהחברות שלה, ומהבנים כשהיא מדברת איתם,אבל כשהם לא, היא בכלל לא חושבת עליהם. אבל מצד שני, כן אכפת לי, ואני לא יכולה פשוט לעשות כאילו לא אכפת לי. יש לי בנים אחרים, אבל הבנים האלה תמיד איתנו, ותמיד יש מפגשים איתם, ואני לא יכולה פשוט להתעלם. כי אני כן אוהבת אחד מהם, ומחבבת את האחרים, ומי רוצה בכלל להרגיש לבד בכל מקום?
ממני 
,
שאף אחד לא חשב שתיהיה לי את ההרגשה הזאת, אבל פשוט לא יכלתי לספר לאף אחד..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
